הגשר
כדאי להפנים את המסר החשוב שעולה מהסיפור הנחמד:
מאותו הרגע שבו ישבו ביחד בסוכת האבלים הם ידעו שהדברים לא יחזרו עוד לעולם להיות כמו שהיו. הם דווקא הסתדרו תמיד לא רע, ואפילו נחשבו לאחים שדואגים זה לזה.
אפשר לומר שגם היה להם די נחמד האחד לצידו של השני. אבל כל זה היה טוב כשעדיין היה להם אבא וטרם הייתה להם ירושה. אבל מאז שהלך האבא, והירושה הפכה ל"נושא השיחה", הפכה האווירה להיות הרבה פחות ידידותית, אפשר אפילו לומר עכורה…
אבל המלחמה האמיתית התחילה רק אחרי שפורקה סוכת האבלים, כשכל הנשמות הטובות מסביב התפזרו והאחים נשארו לבד – מהלומות מילוליות הוטחו זה בזה, עלבונות אישיים הפכו לחלק קבוע של התפריט וכחיצים מורעלים חדרו ללבבות והרעילו אותם.
האחים הפכו לשונאים. האש התלבתה וגבהה, את העשן אפשר היה לראות למרחוק. החווה הגדולה והשלווה, שהאהבה והאחדות היו חלק בלתי נפרד ממנה התפצלה לשתי חוות נפרדות, לא עוד אהבה. לא עוד אחווה. לא עוד שיתוף….
כמה ימים אחר כך, כשמשאית גדולה עמוסה בקרשים חלפה בכפר, ניגש האח השני אל בעל המשאית ושכר אותו לעבודה: "בבקשה ממך, קח מהמחסן שלי כמה מסמרים שאתה צריך ותבנה חומה גבוהה מהקרשים שלך, הכי גבוהה שאפשר, שלא אראה אותו יותר!" אמר האח לבעל המשאית.
הם סיכמו לשוב ולהיפגש בערב עם תום העבודה. בעל המשאית לקח את המסמרים, לקח גם את הקרשים והחל לצרף קרש לקרש. הוא עבד לבד.. שעות ארוכות נמשכה העבודה…, ארגז המסמרים הגדול כמעט והתרוקן, הוא בנה משהו חזק, יציב, כזה שלא יתמוטט בקלות.
בערב, כשחזר בעל הבית והתקרב לראות את החומה שנבנתה, הוא התפלא לראות כי במקום חומה גדולה מצד לצד, בנה האיש גשר רחב וחזק כזה שאפשר לעבור עליו בבטחה ולצלוח את התעלה. הוא לא הספיק לומר מילה, ומהעבר השני של התעלה הופיע האח, על פניו ניכרה סערת רוח, הוא התקרב לעברו, צועד על הגשר: 'אני לא מאמין, אחי, בנית לי גשר??!! אחרי כל מה שהיה בינינו יצרת גשר??!! אני רואה שהקשר בנינו כן חשוב לך!! – אני מצטער אחי היקר על כל מה שהיה…'
הם נפלו האחד על צווארי השני בבכי נרגש של חיבור, של גישור. ניגשו לבעל המשאית ואמרו: 'בוא תצטרף איתנו למסיבה'. – 'אני מצטער, אני ממהר מאוד, יש לי עוד הרבה גשרים לבנות…'
הנמשל:
אחים יקרים, במקום לחפש להתנתק, לבנות חומות, להתכנס במרירות, כדאי לחפש ולבנות גשר ללבו של השני… זה הרבה יותר יעיל…
גשרים של אחדות מרחיבים את החיים, ממלאים אותם שמחה. והרי התורה מלמדת אותנו 'ואהבת לרעך כמוך…!'