משל לחיים – אין עצה ואין תבונה נגד רצון ה

היו שני האחים הצדיקים, רבי אלימלך מלִיזֶ'ענְסְק ואחיו, רבי זוּשָא. השניים היו מגדולי הצדיקים. מפעם לפעם היו שני הצדיקים עורכים 'גלות' -העייפות והקור לא הותירו להם ברירה, ושני האחים נכנסו לפונדק עמוס-השיכורים… כל העיניים ננעצו בשנאה בשני היהודים וכמה איכרים פלטו לעברם קללות.

'מה אתם רוצים, יהודונים?' שאל בחיוך אווילי. 'רצוננו בשתי מיטות להניח עליהן את גופנו העייף', ענו רבי אלימלך ורבי זושא. בעל הפונדק הצביע ביד לא-יציבה לעבר התנור המוסק בקצה הפונדק. 'הנה, יש לכם שם שתי מיטות',. חבורת השיכורים המשיכה לשתות עוד ועוד, והאווירה סביב השולחן הלכה ונעשתה פרועה יותר ויותר.

באמצע הלילה קם אחד הגויים והכריז: 'אח, הלוואי שהיה לי פה איזה יהודון להוציא עליו את כל העצבים שלי…' . 'הנה, ידידי, יש לך פה יהודי', צחק ברשעות. גיהק השיכור השלישי, וגיחך בהסכמה: 'כן… בואו נתפוס את היהודון ונרקיד אותו כמו שצריך'. הם היו כה שתויים, עד שלא הבחינו שיש שם שני יהודים. הם ראו רק את רבי זושא שישן במיטה התחתונה. הם משכו אותו מתוך המיטה, והחלו להרקיד אותו ולדחוף אותו מהאחד לשני כאילו היה כדור משחק.

רבי זושא קיבל את המכות ואת ההשפלות בשתיקה, ולחש לעצמו כל הזמן: 'ריבונו של עולם, יהיו נא הייסורים הללו כפרה על עוונותיי המרובים. ריבונו של עולם, יהי רצון שבזכות הביזיונות שאני סופג, תשלח גאולה וישועה לעם ישראל'. ריחם רבי אלימלך על אחיו, 'רבי זושא אחי היקר, דַי סבלת מידי הגויים הרשעים. הבה נחליף את מיטותינו. עלה אתה למעלה ואני ארד למטה, כדי שאם הגויים יחזרו, הם ייקחו הפעם אותי ולא אותך'. בתחילה סירב רבי זושא, אך רבי אלימלך הפציר בו עד שהסכים.

'רק רגע,' צעק אחד הגויים שהיה מעט יותר פיכח, 'אני רואה שיש פה שני יהודים. קודם שיחקנו עם זה שלמטה, בואו ניקח את זה שישן למעלה…'

וכך נגרר רבי זושא פעם נוספת מהמיטה, וספג שוב מכות ודחיפות, ואילו רבי אלימלך נותר במיטתו בלא כל פגע. 'אמור נא לי, אחי יקירי,' פנה רבי אלימלך לרבי זושא, 'מה עלינו ללמוד מכך בעבודת ה'?' 'למדנו לימוד גדול', אמר רבי זושא, 'אין עצה ואין תבונה נגד רצון ה'. כאשר נגזר על מישהו שיקבל מכות מגויים, הוא יקבל אותן, גם אם יחליף מקום וינסה לברוח מגורלו. ואילו אדם שלא נגזר עליו לספוג מכות, לא יקבל מכות גם אם יתאמץ ויכניס את עצמו למקום הסכנה.'

הנמשל:

לפעמים רואים אנשים שרצים אחרי הפרנסה בכל כוחם ועושים מאמצים עילאיים להרבות את כספם.

הקב'ה גוזר כמה כסף יהיה לכל אחד וכמה פרנסה תהיה לו. כמה שאדם יתאמץ יותר ויעבוד קשה – הוא לא יקבל יותר ממה שנקבע לו בראש השנה.