ישנם מושגים רבים שאנחנו מרבים לשמוע ולהשמיע במהלך היום, מושגים שמצויים רבות כמעט בכל שיג ושיח שלנו עם כל אלו שאנו באים איתם במגע במהל כל היממה.
בענייני זוגיות ושלום בית, הדבר הזה נכון על אחת כמה וכמה. אבל זה נכון בכלל לכל מערכת יחסים עם כל אדם.
להלן המושגים וכמה תובנות שיש עליהם…
על כבוד:
התייחסו לאחרים בכבוד – לעולם לא תתחרטו על כך. אם לא תעשו זאת, רוב הסיכויים שזה יחזור אליכם כבומרנג ביום מן הימים.
על קבלת החלטות:
כשאתם עומדים בפני החלטה גדולה, אל תניחו לשאלת ה"איך" להסיח אתכם משאלת "האם". קודם כל החליטו מה והאם עליכם לעשות ואל תתעסקו כלל בשאלה איך הדברים יתבצעו. ברגע שתהיה לכם בהירות לגבי האם לעשות זאת, תוכלו להתמקד בשאלת האיך. הוציאו לפועל את החלטתכם, במחויבות בלתי מעורערת לצדקת דרככם. אמרו לעצמכם: כעת, אחרי שכבר החלטנו, זו כבר לא שאלה של האם, אלא שאלה של איך.
על שיחות קשות:
ניתן לומר כמעט הכל – רק אם הקדשתם מחשבה מעמיקה לצורה בה נאמרים הדברים. חשבו מה היה מניע אתכם לקבל את הדברים, ומה היה גורם לכם להרגיש טוב. אם השיחה מסתיימת כשהצד השני מרגיש מוערך ואהוב, מערכת היחסים תוכל לשרוד 99% מהשיחות.
על ביקורת:
שימו לב: 9 ביקורות מתוך 10 שעולות לכם בראש – לא אמורות לצאת מהפה. על כגון זה אמרו חז"ל מתון (מאתיים בארמית, וגם לשון המתנה) מתון = ארבע מאות זוז.
על משקל:
5 הקילוגרמים האחרונים לא ממש משנים. אלה שאוהבים אתכם היו מעדיפים שתירגעו ותיהנו מהחיים, ולאלה שלא אוהבים אתכם אין זכות דיבור.
על קמטים:
הוקירו תודה והתגאו בכל קמט וקמט. הרווחתם אותו ביושר. כל קמט הוא מדליה עבור הישג שהשגתם בספורט האולימפי הקרוי "החיים".
על שליטה:
שחררו שליטה. הניסיון לשלוט במחשבותיהם, רגישויותיהם ובחירתם של אחרים, הוא כמו הניסיון לעשות תחרות ידיים עם תמנון. זה מתיש, בלתי יעיל לחלוטין ותמיד מסתיים בהפסד. נשמו עמוק ואמרו לעצמכם: אני משחרר/ת את עצמי מהניסיון חסר התועלת לשלוט באחרים.
על פסימיות:
אופטימיות היא כישור נלמד. ניתן ללמוד אותה על-ידי אמירות כגון "נוכל להתמודד עם זה", "זה בסדר, כנראה שזו הייתה טעות", "זה רק חפץ", "אני בטוח/ה שיש פתרון", "גם זה יעבור", "בבוקר הדברים ייראו אחרת", "לפעמים אנשים טובים מקבלים החלטות לא טובות", "אני יכול/ה לסדר את זה", "זה לא משהו שאני צריך/ה לתקן", "אני יכול/ה להתנצל ומחר הוא יום חדש". אין כמעט שום דבר בעולם שהוא שבור מכדי שניתן יהיה לתקנו. חוסר תקווה הוא הטעות.
על הכרת תודה:
הודו לאחרים ללא הרף. לעולם אל תניחו שהם יודעים שאתם מודים להם או שהם שמעו זאת מספיק פעמים וכבר לא רוצים לשמוע.