רוב הזמן אנחנו נגועים גם מאוד בביקורת עצמית, קשה, מייאשת ובלתי יעילה. בעצם זהו מאזן ברור ובדוק – ככל שאדם ביקורתי כלפי אחרים, כך הוא יהיה גם ביקורתי כלפי עצמו ולהפך. לעולם אל תאמינו למי שיאמר לכם שהוא ביקורתי כלפי עצמו אך לא כלפי אחרים, הדברים באים בד בבד.
רותי רביץ, יועצת חינוכית, מונה חמישה תנאים לאמירה של ביקורת ראויה:
ביקורת היא הרס שמתוך אי שימת לב, אנחנו מכניסים רבות אל תוך רשימת הפגיעות הקטנות שלנו בילדינו, ואשר עלולים לגרום לשנאת המערכת ולדברים רבים ורעים אחרים שלא נתכוונו אליהם. אחת התוצאות החמורות ביותר של הביקורת היא פגיעה בהערכה עצמית, וחומרת המעשה מוכפלת ומשולשת, כאשר היא מופנית אל ילדים קטנים.
- הדברים צריכים לבוא מאהבה.
- כשמשמיע הביקורת דן את המבוקר לכף זכות. במילים ברורות: אם אני לא רואה בעומד מולי גם דברים טובים, אין לי רשות לפתוח פה.
- לעומת זאת, כל ביקורת, אפילו מוצדקת, הנאמרת מתוך עצבים, או רצון לפרוק אותם, מזיקה יותר משהיא מועילה. יש לזכור, שגם כאשר אנחנו אומרים ביקורת, וגם כאשר אנחנו שומעים ביקורת. אל לנו לחשוב שנופת הצופים המופנה אלינו מחויבת התייחסות. מביקורת כזאת עלינו לברוח ממש כדי לא למצוא את עצמנו נחלשים ומיואשים. דינה לכף זכות כוללת גם את המעשה הספציפי שעליו נאמרת הביקורת.
- בתוך הדיבור בגובה העיניים, לא מלמעלה ללמטה. גם לי יש בעיות למיניהן, ואני רחוק מלהיות מושלם. 5. טון הדיבור, הקול, צריך להיות בלתי צורם, בלתי מתנשא, ובלתי נטול נועם באופן כללי.
"כאשר חורטים את הדברים הללו בזיכרון" מציינת רותי, "אפשר לגלות, ברוב תדהמה, שתשעים אחוזים מהביקורות הנורות ושורקות בחלל האויר, הן ביקורות שלא היו ראויות להישמע, וכל שעשו הוא 'לעורר הריח הרע', כדברי רבי נחמן מברסלב".
בין ביקורת להערכה
ד"ר יוסי שלו, יועץ ארגוני ומנהל "מכון שלו", מצטרף אל גינויה הנמרץ והכמעט טוטאלי של הביקורת. "אין דבר יותר הורס מביקורת בונה" הוא טוען. "במשך שנים, אנשים, וביניהם אנשי חינוך גדולים טעו לחשוב שביקורת היא חיובית בהיותה מיועדת לשפר, ואולם כיום יודעים שההפך הוא הנכון. ביקורת, ברוב המקרים מזיקה. ילד שגדל באוירה ביקורתית לא יהיה תוצר משופר יותר, אלא רק ביקורתי, חסר ביטחון ובלתי נעים.
השפה העברית נפלאה. במילה'ביקורת' אפשר למצוא תווך דומיננטי: המילה 'קור'. ועולם במילה המקבילה, 'הערכה' ניתן למצוא את הערך, ובה, אכן, יש להשתמש.
כיצד נותנים הערכה? שלו מעניק שלושה שלבים:
א) תמיד פותחים במחמאה, כי אז האדם נפתח, מוכן להקשיב.
ב) לעתיד, לא לעבר (לא – "תמיד אתה מאחר, גם אתמול", אלא – "אם תמשיך לאחר זה עלול לפגוע בך).
אחד הדברים שעלולים יותר מכל לפגוע באדם, ובעיקר בילד, הוא, הטחת ביקורת באופן לא מבוקר, וללא שימת דגש על שלושת השלבים הללו.
ביקורת היא הרס שמתוך אי שימת לב, אנחנו מכניסים רבות אל תוך רשימת הפגיעות הקטנות שלנו בילדינו, ואשר עלולים לגרום לשנאת המערכת ולדברים רבים ורעים אחרים שלא נתכוונו אליהם.
אחת התוצאות החמורות ביותר של הביקורת היא פגיעה בהערכה עצמית, וחומרת המעשה מוכפלת ומשולשת, כאשר היא מופנית אל ילדים קטנים.
כאשר אני אומרת לילד משפט תמים ונדוש כמו: "לא! אמרתי לך עשר פעמים שלא! כמה פעמים צריך להגיד לך כדי שתבין?" – הילד מבין שני דברים: 1. אני לא בסדר, אני לא מבין. 2. אני לא טוב.
באופן כללי, לא כדאי לנסות דברים חדשים. כל מה שאני עושה גורם ישירות למחאה וביקורת. הילד מפתח דפוסי חשיבה מגבילים, ובתרגום מאנגלית: "דפוסי מחשבה שגורמים למוגבלות". הוא יהיה פסיבי, חושש להעז ובעיקר, פוחד להיכשל.
חוסר הביטחון הוא בלתי נמנע אצל ילדים שגדלו בבית עם ביקורת רבה, כשאליו נלווים, כמו תולדות לא נחמדות, ההססנות הכמעט חולנית וחוסר היכולת להחליט וליטול יוזמה בדברים הבסיסיים ביותר בחיים.
ביקורת בבסיסה, היא דבר שנחקק. כוח ארסי ארוך טווח ומוחצני. אפשר לעודד ילד ולהעניק לו חיזוקים ללא סוף ואז להרוס הכל במחי כמה משפטים ביקורתיים.
וכה עוצמתי ואפל הוא כוחה של אותה קטילה תמידית, שכאשר הילד מתבגר, והופך לאחד משני בני הזוג, הוא כמעט תמיד יצליח לגרור אל תוך מעגל של האשמות, קטילות וביקורות, את בן זוגו.
ילדים שגדלו על ברכי הביקורות, יגלו קושי בלקבל אהבה מהזולת כשיתבגרו, "אם אני כזה וכזה, איך זה ייתכן שהוא יכול לחבב אותי?" ובתת מודע:"אם אני לא אוהב את עצמי, איך מישהו אחר יכול להגות לי אהדה?".
מגרעותיהם וחולשותיהם הבלתי נמנעות, שעד מהרה, יגררו בהצלחה הן את הזוג למעגל קסמים, שבו מוצאת ההערכה העצמית הנמוכה ביטוי בצורת חיפוש נוקדני של נקודות תורפה, וטענות אחרות.