מאן דאמר

מאן דאמר – אין חכמה כחכמת התורה "וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר… וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה

מאן דאמר – אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים וַיֵּצֵא יַֽעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָֽנָה (בראשית כח, י). רש"י הקדוש (כט, יא ד"ה ויבך) מביא ממדרש רבותינו (בראשית רבה סח, ב) שכשיצא יעקב

כוחו של בעל תשובה בשבירת המידות

מעלת האדם העולה ומתקדש שמקדש ומעלה עמו את כל הבריאה

על חובת האדם להישאר בפשטות וענוה על אף קבלת משרה או תפקיד חשוב

מאן דאמר – אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ידוע ומפורסם מדרש רבותינו (הובא ברש"י בסוף פרשת נח) שבשעה שהשליך נמרוד את אברהם אבינו לכבשן האש, אמר הרן בליבו: 'אם אברם