מאן דאמר – נח לשמים ונח לבריות

מאן דאמר – נח לשמים ונח לבריות

"אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, נֹחַ.." (בראשית ו, ט).

הגאון הגדול רבי יהודה צדקה ע"ה רגיל היה לומר את דברי רבותינו (מדרש אגדה) שהתורה כופלת את המילה "נח" פעמיים, ללמדנו שהאדם צריך להיות נח שמים ונח לבריות. על אף שדורו של נח היה מלא בגזל, חמס, שנאה, עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים (במדרש שם, ובבראשית רבה לא, ו), מ"מ הצליח נח להישרד ולא להיסחף אחר דורו, נח לא זז לרגע מה' יתברך אלא כל הזמן נשאר דבוק בו יתברך, אֶת הָאֱלֹקים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (בראשית ו, ט). ומ"מ התנהג נח עם בני דורו בנחת ובדרך ארץ ולא הקניטם על רשעותם.

אם אדם צופה ומביט רק על ענייני שמים ולא חש רגישות והתעניינות בענייני בני האדם, זה פסול ואינו נכון, התורה הקדושה דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג, יז), ומצווים אנו להיות גם נוחים עם בני האדם ולהיות בעלי מידות טובות, וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו (דברים כח, ט), מה הוא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא חנון אף אתה היה חנון.. (שבת קלג ע"ב).  לכן תמיד צריך להנהיג בהם מנהג דרך ארץ (ברכות לה ע"ב), לעולם תהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות (כתובות יז ע"א), דהיינו שידע שנמצא בין הבריות ויזהר בכבוד הזולת.

♦ ♦ ♦ ♦

ומ"מ ממשיכה התורה וכותבת "אֶת הָאֱלֹקים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו, ט), ולכאורה הוא מיותר, אם הוא נח לשמים ונח לבריות הרי ודאי שמתהלך הוא את האלוקים ושומר מצוותיו.

אלא, באה התורה ללמדנו דרך והנהגה בעבודת ה', בדרך כלל צריך האדם להיזהר שגם כשעושה את המצוות יעשה זאת באופן שיהיה נח גם לבריות ולא יפגע באחרים. אולם ישנם מצבים שהנח לשמים בה בתמורת הנח לבריות וכגון שהם מונעים בעדו מלעשות המצוה, בזה צריך האדם לקיים את דברי הפסוק 'אֶת הָאֱלֹקים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ', ולקיים תחילה את מצוות ה' יתברך! לפי שהנח לשמים גובר וקודם על הנח לבריות.

♦ ♦ ♦ ♦

דמות מופת

"וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם" (בראשית ט, כ). דרשו רבותינו (בראשית רבה לו, ג): נתחלל ונעשה חולין.

לכאורה לא מובן, כיצד יתכן שנח התחלל ונעשה חולין, מה קרה לנח? הרי נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, אֶת הָאֱלֹקים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (בראשית ו, ט), כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה (בראשית ז, א), וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' (בראשית ו, ח).   וכיצד ירד מדרגתו ונעשה חולין?

אלא, בזמן המבול נח היה בסביבה של אנשים רעים שלא הלכו בדרך התורה והמצוות, וגזלו וחמסו כאוות נפשם, ולכן נח התרחק והרחיק את בניו ומשפחתו מהם בתכלית הריחוק: "תיזהרו!",  "אל תלכו לשם, ואם אתם צריכים לצאת לאיזה מקום מיד תחזרו",  נח היה במתח רוחני כל הזמן כדי שלא להתקלקל ולהיות מושפע מהסביבה.

אולם לאחר המבול, אמר נח: "שלום עלייך נפשי" (מושאל ממדרש תנחומא, ומתנא דבי אליהו זוטא פרשה א' ד"ה הצדיק אבד), 'סוף סוף אפשר לנח קצת, אין כבר סביבה רעה, רק המשפחה שלנו פה, אפשר לשתות כוסית יין לחיים,  זה כבר יין תוצרת ביתית ואין בזה חשש יין נסך',

והתוצאה לא איחרה להגיע, נח הוריד מעט מהמתח בתורה ובמצוות והרגיש משחורר ומיד- וַיָּחֶל נֹחַ (בראשית ט, כ), נעשה חולין!

מורנו ורבינו, עטרת ראשנו, הדרת תפארת עם ישראל, מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל (שהשבוע- יום שישי, ג' מר חשוון, שלוש שנים להסתלקותו), כל חייו היה במתח רוחני ולא פסק מזה לרגע: כל הזמן רץ ללמוד, רץ לזיכוי הרבים, רץ לעשיית חסדים!

אף פעם הוא לא פסק מהמתח הרוחני ואמר "שלום עלייך נפשי", אלא להיפך, תמיד היה רגיל לומר: "תעזבו אותי, תנו לי ללמוד, אתם רוצה שאהיה עם הארץ?"

ואני עומד משתומם ושואל, "איזה עם הארץ? על מה רבינו מדבר? כל התורה בראש שלו, 40,000 ספר בראש הקטן הזה! והוא מפחד שיצא עם הארץ?!?"

אבל זו התשובה-מתח רוחני! לא להסיח את הדעת משמירת התורה והמצוות, ולו לרגע אחד!

הגאון הגדול רבי דוד יוסף שליט"א, ראש מוסדות 'יחוה דעת' וחבר מועצת חכמי התורה, בנו של מרן זצוק"ל, סיפר שדן בעבר בהלכה מאוד נדירה יחד עם החברותא, לאחר מכן ניגש ר' דוד למרן זצוק"ל ושאלו אם ראה התייחסות בפוסקים להלכה זו, מיד השיב לו מרן: 'בוודאי, תפתח בשו"ת כך וכך, בסימן כך וכך', והחל מרן לומר את הלשון המדוייקת הכתובה בספר.

לאחר מכן שאלו ר' דוד: 'אבא, מתי ראית את התשובה הזאת?', 'לפני שבעים שנה!', השיב מרן, ומאז לא למד שוב את התשובה הזו! זה מרן זצוק"ל, כל התורה כולה בראשו ובכל זאת היה מתאונן ואומר: "תנו לי ללמוד, שלא אהיה עם הארץ", כיון שהוא לא הוריד מעצמו את המתח הרוחני ולא הפסיק מלעמול בתורה בכל רגע ורגע.

פעמים רבות הייתי ניגש למרן זצוק"ל ושואלו על הסבר מדרש תמוה, ומיד מרן היה משיב כשולף את התשובה מתחת לשרוול 'תעיין בהערת המהרז"ו (רבי זאב וויל) שם על המדרש שמיישב קושיה זו', ואני עומד משתומם, אדם שנתן את כל נשמתו ועסקו בהוראת הלכה לרבים, שהוא יתעמק ויהיה בקי גם בהערת אחד המפרשים על המדרש?!? אך זהו, זה היה מרן זצוק"ל, כל התורה הייתה מקוטלגת בראשו, וזה הגיע לו לאחר עמל ויגיעה עצומה בכל ספר וספר וכל מדרש ומדרש ממדרשי חז"ל.  ובכל זאת הוא לא הפסיק את המתח הרוחני מלימוד התורה, שמירת המצוות ויראת שמים!

♦ ♦ ♦ ♦

על דרך זה אפשר להסביר את מה שקרה ליעקב אבינו עם בתו דינה, וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ (בראשית לד, א).  כשיעקב היה אצל לבן הארמי הוא נשמר מכל משמר ושמר על ילדיו ועל דינה בתו,  "איפה דינה? שלא תלך ותסובב בחוץ, שלא תתקרב לחברתו של לבן הארמי והסובבים אותו!"

אך לאחר שעזב את לבן, הוריד קצת יעקב אבינו (לפי דרגתו, שאין לנו השגה בה, והקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה) מהמתח הרוחני. ומיד- וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ, וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר… (בראשית לד, א-ב).

זה פלא, בכל התמונות של מרן זצוק"ל אנו רואים שהוא מכופף מעט, הן בתפילה והן בלימוד התורה, לא רואים אותו בתמונות שהוא נשען, אין כזה דבר להישען, כל הזמן הוא היה דרוך, לחטוף עוד מצוה ועוד לימוד תורה.

יהי רצון שזכותו תגן בעדינו, שנזכה תמיד להיות במתח רוחני בתורה במצוות וביראת שמים טהורה, ונזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו, אמן.