מאן דאמר – לִקְרַאת שַׁבָּת לְכוּ וְנֵלכָה
"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה'" (שמות לה, ב).
מצוות השבת נזכרה פעמים רבות בפרשיות התורה, ומכללם בעשרת הדיברות (שמות פרק כ', דברים פרק ה'), פרשת בשלח (שמות פרק ט"ז) ופרשת כי תשא (שמות פרק ל"א), ועוד, ונשאלת השאלה מדוע הוצרכה שוב התורה לחזור על ציווי שמירת השבת גם בפרשתנו העוסקת כולה בעניין בניית המשכן והקמתו.
אלא אחד הביאורים הוא לפי שהיה חשש שמרוב ההתלהבות והשמחה של ישראל לתרום לצורך עשיית המשכן, יבואו לתרום גם בעצם יום השבת ולטלטל מרשות לרשות.
לכן ציוה הקב"ה להודיעם על השבת, שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה', שאפילו לצורך מלאכת המשכן לא יחללו את השבת ולא יתעסקו בשום דבר מלבד הקרבת הקורבנות ושאר הדברים שהותר לעשותם במשכן אף בשבת. ללמדך עד כמה גדולה וחשובה שמירת השבת לפני ה' יתברך, שאף לצורך משכן ה' הגדול והנורא, אין מחללים את השבת.
♦ ♦ ♦ ♦
תֵּעָשֶׂה המלאכה מאליה
הגאון רבינו יעקב אבוחצירא זצ"ל בספרו "פיתוחי חותם" (שאר ספריו עמוקים מאוד ומתובלים בדברי הזוה"ק ובתורת הסוד, אך בספר זה כתב הרב דרשות נפלאות שגם הפשטנים שלא עוסקים בקבלה יכולים ליהנות מהם ולהבינם), מבאר כוונת התורה באומרה "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה", תֵּעָשֶׂה מאליה, שכדי שיוכל האדם לשבות שבת כראוי ותחול עליו קדושת שבת חייב שיהיה לו אמונה וביטחון מלא בה' יתברך במשך שאר ימות השבוע שאין הוא הגורם והפועל לרווח שמרוויח אלא הכל נעשה מאיתו יתברך, בין אם הפסיד ובין אם הרוויח, וכמו שנאמר וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל (דברים ד, ח), ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם (שמואל א ב, ז), וברכתיך בכל אשר תעשה.
אך אם יחשוב האדם שמעשה ידיו, חריצותו חכמתו וכישרונותיו הם הנותנים לו את ההצלחה והברכה, ויתלה בהם בטחונו, הוא לעולם לא יצליח לשמור את השבת כראוי במחשבה בדיבור ובמעשה, כיון שכל הזמן (אפילו בשבת) יחשוב ויחשב איך יוכל להצליח ולהרוויח יותר. וכיוצא בזה כתב מרן רבינו האור החיים הקדוש (שמות כ, ט).
לדוגמא אדם שברשותו מפעל נעליים, אם יש לו אמונה וביטחון בה' שהוא זן ומפרנס אותו, והוא יתברך הנותן לו כח לעשות חיל, בבוא יום השבת הוא יוכל להפסיק הכל ולשים חומה וחייץ בין מחשבותיו למחשבת עסקיו, ולהיות בעולם אחר-עולם חדש- שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ (שמות לא, יז).
אך אם אין לו את האמונה והביטחון שהכל נעשה מאיתו יתברך, במשך השבת הוא יטרד במחשבות על עבודתו, איך עשה כך וכיצד יעשה כך, זה הזמין כמה מאות זוגות ונעליים, וזה שילם בצ'ק ולא במזומן, ובעקבות זאת יבוא גם לדבר על מלאכתו (והוא אסור על פי ההלכה משום מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר, שלא יהיו דיבורך של שבת כדיבורך של חול, כמבואר בשו"ע סימן ש"ז ס"א ובחזו"ע שבת ו' עמוד נ"ז) ונמצא שהוא עובד בשבת, אמנם לא במעשה אך במחשבה ובדיבור.
כדי שיוכל האדם לשמור את שביתת השבת הראויה והרצויה, מְנוּחָה שְׁלֵמָה שֶׁאַתָּה הוּא רוֹצֶה בָהּ (מנוסח תפילת עמידה של שבת), צריך הוא להאמין לבטוח ולראות שכל מעשיו עשויים כבר מאיתו יתברך.
את עוצמתה וקדושה של השבת זוכים לראות בחוש במשך למעלה מארבעים שנות הפעילות שבהם אלפי בחורים נערים ובוגרי צבא התארחו בישיבתנו בשבת וזכו לחוות חוויה רוחנית ששינתה את כל מגמת חייהם ובזכותה זכו לקבל עליהם עול מלכות שמים שלימה, וכיום רובם ככולם תלמידי חכמים חשובים מורי הוראות המפיצים את אור התורה והקדושה בעם ישראל, כזה ראה וקדש (ר"ה כ ע"א).
♦ ♦ ♦ ♦
ראי שבת
"שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה"- אם יאמין בבורא יתברך שהכל נעשה מאיתו אז וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה', הוא לא יהיה מסוגל לחשוב על משהו אחר בכלל.
פרופסורים גדולים בדקו ומצאו שיש תא אחד במוח שאפשר לאכסן בו אך ורק מחשבה אחת, בשונה משאר התאים שקולטים מאות ואלפי פרטים. ולא הבינו הפרופסורים לפשר הדבר. אחד הפרופסורים שהיה בעצמו ירא שמים בתכלית ושומר שבת כהלכתה ומאמין ובוטח בה', אמר שהתא הזה הוא של יום שבת קדוש, בו מאכסנים את יום השבת ושם אין שום מחשבה אחרת!
ועל פי זה מובן מדוע מחייבים קורבן לאדם שעבר באיסור שבת בשוגג, הרי הוא בסה"כ שכח, נכנס לחדר ובטעות הדליק את האור, ולמה לחייבו? אלא, אין מציאות כזאת לשכוח את השבת אפילו לשבריר שניה! השבת כל הזמן זועקת ומדברת עם האדם ומורה לו ששבת היום. ולכן בשבת זוכר האדם לא לעשות מלאכות כאלו ואחרות האסורות בשבת, כיון שהכל מאוחסן שם במוח.
התורה מתחילה במילה "בְּרֵאשִׁית" שהיא אותיות ירא שבת- תפחד מהשבת, לא מהשבת עצמה, אלא ממי שציווה על השבת.
ונראה לומר בס"ד ש"בראשית" זה גם אותיות ראי שבת- השבת היא המראה שלנו, אם רוצה האדם לראות בדיוק באיזה מדרגה הוא נמצא, הוא צריך לראות את התנהגותו ביום השבת, האם הוא מתפלל בקדושה, האם הוא אוכל בקדושה, לומד תורה, שר שירי שבת ודבק בה'. כל הדברים הללו מרימים את האדם, וגורמים לו עונג ושמחה במשך כל ימות השבוע.
וזה בעצם מה שאומר האדמו"ר הקדוש רבי מנחם מנדל מרומנוב זצ"ל, שבאכילת האדם בשבת כוונתו צריכה להיות שהשבת תהנה מאכילה זו. לא אכילה ושתיה כחיות ובהמות, אלא אכילה עם כוונה לענג את השבת.
בפיוט "בר יוחאי" אנו אומרים "אוֹר מוּפלּא רום מַעְלָה"- ע"י שמירת השבת אדם מקבל הארה עילאית שמביאה אותו לקבלת ההחלטות בענייני שמירת התורה והמצוות במשך השבוע כולו. וזהו שאומרים רבותינו (שמות רבה כה, יב. ירושלמי נדרים פ"ג ה"ט) "כל המקיים את השבת כאילו קיים את כל התורה כולה" היינו שמקיים את החלטות שקיבל בשבת.
יהי רצון שנזכה לשמור את השבת הקדושה כהלכתה בכל פרטיה ודקדוקיה, ובזכות כך נראה בקרוב בישועת ישראל השלימה, אמן.