מאן דאמר – כמעיין המתגבר

מאן דאמר_טמבליין

כמעיין המתגבר

"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן" (במדבר טז, א).

רבותינו שואלים (במדבר רבה יח, ח) קורח שפקח היה מה ראה לשטות זו. רגילים אנו לומר, מהי השטות הגדולה ביותר שהיתה לקרח? "ויקח קרח"- מחשבתו היתה רק לקחת ולקחת, קרח היה עשיר גדול ונתגלה לו אחד מהמטמוניות שהטמין יוסף הצדיק (פסחים קיט ע"א), וכל העת הייתה מחשבתו לקחת ולהרוויח עוד ועוד כסף, כשהיו פונים אליו ומבקשים תרומה למשכן, היה מתחמק ואומר שאחרים יתנו, שגם להם יהיה זכות.. כך הוא תירץ את עצמו. והמידה הנוראה הזו שהייתה בו גרמה לו ולכל הנלווים אליו להיאבד מן העולם.

אדם שהקב"ה נתן בידו את האפשרות הממונית צריך הוא לתת ולעזור ולא לשמור רק לעצמו, זוהי הדרך היחידה להישרד ולהצליח בזה העולם, כיון שתכלית הבריאה להעניק ולתת, כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם (תהילים פט, ג), להעניק לאשה בבית, לילדים, לשכנים ולידידים, וכפי שכותב הנפש החיים בהקדמתו: "האדם לא לעצמו נברא, רק להועיל לאחרים ככל אשר ימצא בכחו לעשות".

כשגדלות לאדם שערות בראשו חייב הוא לגזוז אותם, רק כך הם ימשיכו לגדול ולצמוח, וכן בדשא, אם לא יכסח את הדשא היא תפסיק לצמוח ולייצר תפוקה בשלב מסוים, אולם אם יכסח אותה בזמנים מסוימים כפי שממליצים המומחים בתחום השורשים יתחזקו ויתנו תוצרת טובה יותר. וכן הוא הדבר באדם שיש לו ממון, אם הוא "ישחרר" קצת מממונו לתרומה, לעזר ולסיוע למוסדות צדקה וחסד, רווחיו יגדלו יותר ויהפוך הוא למעיין הנובע, פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד (תהילים קיב, ט). וחלילה להיפך, אם ישמור את ממונו רק עבור עצמו, לבסוף ממונו ילקח ממנו, קרח לקח מקח רע לעצמו, עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ (קהלת ה, יב), זה עושרו של קרח (סנהדרין קי, ע"א), הוא לא היה מוכן לתת גם לאחרים ולכן ממונו נלקח ממנו.

♦ ♦ ♦ ♦

רבינו יוסף חיים כותב בספרו עוד יוסף חי (פרשת קורח) כי אותיות הראשונות של המילה "עושר" מרמזות על העבדות הבאה לאדם מצד העושר, וחציים השני מורה על שררה ואדנות, כי אותיות האחרונות הם "שר" שהוא לשון גדולה ושררה, והאותיות הראשונות הם "עו" שהוא בגימטריא "עבד". יש אדם הזוכה מצד העושר שלו להיות בגדולה וכבוד כדוגמת שר, ויש שנלכד בעבדות מצד ממונו. על ידי הכסף יכול האדם להיות עבד ויכול להיות שר, הבחירה בידו, הקב"ה נותן ביד האדם כסף, אך נותן בידו גם את הבחירה להחליט אם להיות בשל כך עבד לכספו או שר על כספו.

וכן יש לרמוז זאת במילה "עשיר" שתחילתה וסופה אותיות "רע" ואמצעיתה אותיות "יש", והם רמז לש"י עולמות שעתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק על ידי שעושה צדקה וגמילות חסדים בממונו עם העניים ובעלי תורה, לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא (משלי ח, כא), אך מי שאינו זוכה לכך וכל ימיו הוא עבד לממונו לאסוף ולקבץ הון הרי הוא לרעתו ונקרא רע, וכמו שנאמר (קהלת ה, יב) עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ.

♦ ♦ ♦ ♦

להמחשת הדברים היטב מספר הרב בן איש חי סיפור נפלא, שני נערים למדו בתלמוד תורה, לאחר שגדלו הלכו ללמוד מקצוע כדי לפרנס את ביתם (כפי שהיה מצוי בזמנם שיחידי סגולה ישבו ועסקו בתורה יומם ולילה, ושאר העם עסק במסחר לצד לימודם בתורה). אחד מהנערים פנה ללימוד מלאכת הצורפות, ולאחר שסיים לימודיו התחיל בעבודתו, בכל יום היה עובד מספר שעות בודדות כדי להביא טרף לביתו ובשאר היום ישב ועוסק בתורה, וכך עלה ונתעלה בתורה ביראה ובמידות הטובות. ואילו חבירו פנה לתחום המסחר והכלכלה-המכירה והקניה, ועלה ונתעלה, וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ (בראשית לט, ג), אך דבר זה גרם לו להיות שקוע בעסקי ממונו ולא הצליח לפנות זמן ללימוד התורה ולפיתוח אישיותו הרוחנית [וכמו שנאמר וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטּשׁ אֱלוֹקַ עָשָׂהוּ-דברים לב, טו. וזהו שביקש שלמה בחכמתו רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי, פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה'- משלי ל, ח-ט. שאפילו אם יתגבר האדם על עצמו ולא ישכח את השי"ת מ"מ אותם הרווחים הגדולים לא יניחו לו פנאי לעסוק בענייני העולם הבא, כי יתאווה תמיד להוסיף ולהרבות ולהגדיל מסחרו ועסקיו].

על אף שעסקו שניהם בתחומים שונים ידידותם לא פסקה, בכל פעם שהיה צריך בעל המסחר לצרוף מטבעות זהב וכדו' היה מבקש מחבירו הצורף לעשות זאת. והנה, יום אחד קיבל בעל המסחר יהלום מיוחד ויקר מאוד ורצה לשבצו בטבעת יוקרתית, פנה לחבירו העוסק בצורפות וביקש שישבץ לו את היהלום עד יום פלוני. החבר לקח את הכלים הדרושים, התיך את הזהב והכין טבעת בגודל המתאים לשבץ בו את היהלום כמין חומר.

ביום המיועד ניגש הצורף לביתו של חבירו הסוחר כדי להביא לו את הטבעת, נכנס לביתו ושאל בשלומו, אך הסוחר לא שמע את דבריו מחמת טרדותיו ומחשבותיו בעסקיו, ערימות של ספרים וניירות של הזמנות וחשבונות נערמו סביב שולחנו ועליו היה לטפל בכולם, לפתוח את הספר הזה ולעבור לספר הזה, ספרי חיים וספרי מתים היום לפניך נפתחים (מושאל מתפילות הימים הנוראים), משרתיו הגישו לו ארוחת בוקר אך לא היה לו זמן לאכול, אפילו כוס תה הוא לא היה מסוגל לשתות מחמת הלחץ הגדול בו היה שרוי, האוניה הגדולה עומדת להפליג ועדיין הוא לא סיים את כל החשבונות.

הצורף לא רצה להפריע לחבירו באמצע עבודתו ולכן התיישב בפינת החדר ועסק בלימודו, עברו שעתיים ושלוש והגישו המשרתים את ארוחת הצהריים לאדוניהם הסוחר, אך הוא עדיין היה רכון בספריו ועסוק בחשבונותיו. בכל אותה העת הסתכל הצורף על המתרחש עד שפקעה סבלנותו, עד כאן תחום שבת (מושאל עירובין פ"ה מ"ה), ניגש לחבירו הסוחר ואמר לו, "עד מתי תישאר עבד? עד מתי תישאר עני?"

התפלא הסוחר העשיר ואמר: "אני עבד? אני עני? מה אתה מדבר, אולי התבלבלת והתכוונת לאדם אחר, יש לי מאות חנויות, שטחי ענק, אוניות ובתים, איך אתה אומר עלי שאני עני?".

"ראה נא חברי היקר" ענה הצורף, "כבר כמה שעות שאני עומד ומתבונן במעשיך, לא אכלת ארוחת בוקר וגם ארוחת הצהריים כבר התקררה, ונדמת בזה לעני מסכן שלא ימצא מה לאכול והוא יושב בתענית בוקר וצהרים, כל הזמן עסקת בחשבונות ובחישובים ואפילו כוס תה לא היית מסוגל לשתות מרוב הלחץ, במקום שהעושר ישרת אותך- אתה משרת אותו, אתה עבד לעושר שלך ולא שר עליו".

"הרי יש לך הכנסות גדולים שיספיקו לפרנסתך ולפרנסת בניך ובני בניך בשפע גדול ובהרחבה, ובכל זאת אתה מטריד את עצמך להוסיף עוד ועוד ממון ולהניחו בתיבה, הרי שאתה עובד עבודת עבד בשביל התיבה, או בשביל אחרים שיקחו בסוף את הכסף שישאר לאחר פטירתך, וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם (תהילים מט, יא)".

אדם ששומר את העושר רק לעצמו דומה הוא לבור מים שניתקוהו מהצינור המחברו למעיין, אמנם המים ישארו בבור אך הם כבר לא יהיו ראויים לשתיה, לאחר חודש או חודשיים הם יסריחו ויפגמו, אבל אם משאירים תמיד את הקשר של הצינור לבור נכנסים מים ויוצאים ויש סירקולציה, המים נשארים טריים וטובים.

♦ ♦ ♦ ♦

זהו המשל, והנמשל מובן, כשאדם מנתק את עצמו מאחרים ושומר את העושר רק לעצמו עלול הדבר לגרום לו רעה, עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ (קהלת ה, יב), אבל אם האדם מחבר את עצמו לאחרים ונותן ומעניק גם להם אף הוא מתחדש וגודל ומשפיע על עצמו ברכה וטובה.

יהי רצון שנזכה להעניק ולהשפיע טובה וברכה לסובבים אותנו ונראה בגאולה השלימה במהרה, אמן.

Exit mobile version