מאן דאמר – הצילני נא מיד אחי מיד עשו

מאן דאמר – הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו

"הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים" (בראשית לב, יב).

לכאורה לא מובן, אח אחד היה לו ליעקב – עשו, וגם אותו הלוואי ולא היה, וא"כ מדוע כופל יעקב אבינו ואומר " מִיַּד אָחִי", "מִיַּד עֵשָׂו"?

[וכן אצל המלאכים מצינו כפילות לשון באומרם ליעקב (בראשית לב, ז) בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו, אם באו לאחיו ודאי באו אל עשו, ואם באו לעשו ודאי באו לאחיו, וא"כ מדוע כפילות הלשון?]

אלא מבאר הבית הלוי מבריסק (הגאון רבי יוסף דב סולובייצ'יק) שישנם שני דרכים שמשתמשים בהם יצר הרע וכח העשוי הרשע:

דרך א'- להילחם נגד ישראל בכח גדול וביד חזקה, אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ (בראשית לב, ט), כגון האינקוויזיציה של ספרד, והשואה הארורה שנעשתה ביד הנאצים הגרמנים הארורים. וזה "מִיַּד עֵשָׂו".

דרך ב' (הרבה יותר קשה ומסוכנת)- מלחמה נגד ישראל כשמפגינים כלפיהם אהבה ואחווה, וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּשָּׁקֵהוּ (בראשית לג, ד), "בוא ונחיה כולנו כעם אחד מאוחד, אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ" (בראשית יג, ט). וזה "מִיַּד אָחִי".

אם הגויים יפתחו גמינזיות ואוניברסיטאות עבור היהודים- זה כבר בעיה קשה וסכנה גדולה מאוד מאוד, ה' ירחם, אם עשו לא יבוא בגדר של "עשו הרשע" אלא יסווה את עצמו בגדר של אחווה עלול הוא לכבוש (חלילה וחס) רבים מעמנו.

עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם (איכה א, טז), מזה צריך לפחד הרבה מאוד, מאותם שמראים את עצמם כאוהבים, אך בלבבם הם השונאים הכי גדולים, בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי (ישעיה כט, יג).

[על פי זה מסביר הגאון רבי מאיר מפרמישלן דבר נפלא, אנו יודעים שיש פרשה בתורה על שם "בלק" הרשע שהיה שונא מובהק של ישראל, ונשאלת השאלה כיצד ניתן לסדרה פרשה על שם רשע כזה?

אלא, באמת כל הגויים שונאים לישראל, וכמו שאמרו רבותינו בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שהם מסתירים שנאתם ומחפים עליה במילים ומליצות נאות, כך שאין יודעים להיזהר מפניהם. ואילו בלק היה גוי "הגון"-שגילה את שנאתו לישראל לעיני הכל, וגוי "הגון" שכמותו זכאי שתיקרה פרשה בתורה על שמו! (מענייה של תורה, בלק)].

ולכן הקדים יעקב אבינו תחילה "מִיַּד אָחִי" ורק אח"כ אמר "מִיַּד עֵשָׂו", כיון שהפחד הראשוני והיותר גדול שהיה ליעקב אבינו זה שעשו יבוא עמו בגדר של אחווה ורעות.

ובאמת כך עשה עשו הרשע, בתחילה בא עם  400 איש עמו כדי להילחם ביעקב, אך כשראה שלא מצליח בדרך הזו, ניסה בדרך השניה של האהבה והאחווה, נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ (בראשית לג, יב).

[עשו הציע ליעקב שהוא יביא לו אנשים רציניים שילמדו את בניו אומניות מלחמה, שהרי כל פמלייתו של עשו היו בדרגת אלוף, אפילו אחד מהם לא היה סגן אלוף, כולם קצינים בכירים שיוכלו ללמד את בניו של יעקב אומניות לחימה, וגם יתנו להם חינוך וילמדו אותם ליב"ה-רחמנא ליבא בעי..

 אך ברוך ה' יעקב אבינו ניצל גם מצד האחווה של עשו, וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה (בראשית לג, יז), התורה ממשיכה להתקיים, כולם נשארו ירא שמים ובני תורה בתכלית, תלמודי התורה ממשיכים בקדושה ובטהרה בדרך ישראל סבא, ה' יתברך שולח עזרנו מקודש ומסייע בעדינו].

♦ ♦ ♦ ♦

בעניין זה ישנו משל נפלא:

השמש והרוח התעברו ביניהם מי יצליח להפשיט את האדם, הרוח טענה שהיא תצליח להפשיט את האדם על ידי שתביא רוח חזקה ותעיף את כל בגדיו, רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ (תהילים קמח, ח). והשמש אמרה שהיא זו שתצליח להפשיט את האדם ותראה לרוח שהיא יותר טובה ממנה.

רוח חזקה התחילה לנשוב, אך זה לא הועיל כדי להפשיט את האדם, ואדרבה להיפך עקב הקור והרוח החזקה לבש האדם סוודר, באה רוח עוד יותר חזקה ולבש האדם מעיל, וכן הלאה, כנגד הרוח החזקה עשה האדם פעולות לחמם עצמו יותר ויותר.

אחר כך הגיע השמש וזרחה בחום גדול, ובעקבות כך הוריד האדם את המעיל והסוודר, אח"כ הוריד גם את החולצה, כְּחֹם הַיּוֹם (בראשית יח, א), השמש חזקה ובלתי נסבלת, עד שלבסוף הוריד האדם גם את הגופיה ונשאר ערום!

זה המשל, והנמשל, הפחד שלנו צריך להיות מאותם אנשים שבאים בחום ולבביות, באהבה ואחווה, מחבקים ומנשקים אותנו ומפגינים כלפינו אהבה, מאלה צריך להיזהר הרבה מאד, יותר מאלו שבאים כנגדנו ברוח סערה, מפני שמהם אנו מתגוננים ומלבישים על עצמנו עוד ועוד מצוות ומעשים טובים!

בהונגריה לפני 200 שנה לא היה שוויון זכויות ליהודים, יום אחד באו אנשי הקהל לחתם סופר בשמחה ואמרו: "איזה יופי!! היהודים קיבלו שוויון זכויות כמו כל הגוים!"

מיד כששמע זאת החתם סופר ירד על הארץ והתחיל להכות את עצמו ולבכות-

"מזה חששתי, זה הפחד הגדול, אוי ואבוי!"

כל מי שראה זאת התפלא, מדוע החתם סופר בוכה, הרי לכאורה שוויון הזכיות טוב הוא עבור היהודים.

אמר להם החתם סופר, אמשול לכם משל למה הדבר דומה:

מלך אחד גידל את בנו בנאמנות, אך הילד סטה מהדרך ועשה מעשים נוראים, ניגש אליו המלך ואמר:

"תשמע, זו אזהרה אחרונה, אם תמשיך במעשיך הרעים אגרש אותך למדבר, הרחק מן העיר אלפי קילומטר,  מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת" (בראשית כא, טז).

הבן חשב שאביו צוחק ובאמת לא יקיים את דבריו, ולכן המשיך במעשי העוללות, אך המלך עמד במילתו ומיד סילק את בנו למדבר, העמיד לו המלך שני שומרים, נתן לו כמות מרובה של אוכל כדי שלא ימות שם, ושלח אותו מביתו.

והנה, לאחר כמה ימים במדבר הקר שלח הבן מכתביו לאביו: "אבא, בבקשה תרחם עלי, קר לי ואני כל כך סובל".

המלך לא החזיר תשובה לבנו, אך כעבור חודש ימים שלח מכונות משא גדולות הנושאות בניינים טרומיים ופועלים רבים המוכנים לעסוק במלאכה.

השתומם הבן מהמחזה ושאלם לפשר הדבר.

אמרו לו: "המלך שלח את זה לך, כדי שלא יהיה לך קר במדבר".

ירד הבן על הארץ ופרץ בבכי נורא, "מה? אבא שלח לי את זה?"

"כן, תשמח, עכשיו לא יהיה לך קר", אנו הפועלים.

"אוי ואבוי, עד עכשיו חשבתי וציפתי שאבא יחזיר אותי בחזרה הביתה-לארמון המלוכה.

אך עכשיו שהוא שולח לבנות לי בניינים, פירושו של דבר שהוא מתכנן שאשאר פה עוד הרבה זמן.. ולכן עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם (איכה א, טז), אני בוכה כיון שמי יודע כמה שנים עוד אצטרך להישאר בגלות האיומה הזו".

אמר החתם סופר: עד שלא היה לנו שוויון זכויות היינו בוכים להקב"ה שקר לנו בגלות הנוראה ושאנו סובלים, והיינו מתחננים לפניו שירחם עלינו וישיבנו בחזרה לארצנו הקדושה.

אך עכשיו שהקב"ה עושה לנו שוויון זכויות, פירושו של דבר שמודיע לנו שאנו נצטרך להישאר עוד הרבה בגולה!

מי יודע עוד כמה שנים רבות נצטרך להישאר בגלות, ולכן אני בוכה, עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן (תהילים קלז, א).

הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ (בראשית לב, יב)- ירא מהאחווה והרעות שלו.