מאן דאמר – אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני

אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי

"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" (במדבר יט, ב).

פרשת חקת היא מיסודות תורתנו הקדושה. בפרשה זו מודיעה לנו התורה את דין פרה אדומה שמזים מאפרה על הטמאים, וסגולה מיוחדת יש בה שמטהרת את הטמא שנזרק עליו מי הנדה, ומטמאה את הטהור שהתעסק בה, מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד (איוב יד, ד), סוד מופלא שאין לנו השגה והבנה בה ואף אין לנו רשות לחקור ולשאול אודותיה, אלא עלינו לקיימה כחוקה, ביראה ובאהבת ה' יתברך.

לפי שיטת רוב המפרשים לא נתגלה סודה של פרשה אדומה אלא למשה רבינו בלבד (יעוי' בביאור אור החיים הקדוש יט, ב ד"ה אשר צוה), וזה מרומז בפסוק וְיִקְחוּ 'אֵלֶיךָ'- רק לך משה נתגלה טעם מצוה זו ולא לאף אדם אחר.

רבותינו אומרים במדרש (קהלת רבה ז, ד) שאפילו שלמה המלך שהעיד עליו הכתוב שהיה חכם מכל האדם, "וַיִּתֵּן אֱלֹקִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד..וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם..וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם" (מלכים א' ה, ט-יא), ובקי בכל סוגי החכמות שבעולם, אף הוא לא השיג סודה וטעמה של פרה אדומה, וזהו שאמר שלמה (קהלת ז, כג) " כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה, אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי", ר' יצחק פתח ואמר: כל זה נסיתי בחכמה, אמר שלמה לא הנחתי חכמה בעולם שלא עמדתי עליה, וכיון שהגעתי לפרשת פרה אדומה, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (מדרש זוטא. וע"ע ביומא יד ע"א ובנידה ט ע"א), כלומר חשב שלמה בליבו שיחכים ויגיע להבין סודה של פרה אדומה אך לבסוף גילה שרחוק הוא מכך, ובדרך רמז אמרו: "והיא רחוקה"- 341  בגימטריא  וכן "פרה אדומה"- 341.

♦ ♦ ♦ ♦

ומעשה היה ברבן יוחנן בן זכאי שפנה אליו גוי אחד ואמר לו: המעשים שאתם עושים במצות פרה האדומה נראים כמעשה כשפים. שאתם לוקחים פרה ושורפים אותה, מטילים את אפרה לתוך מים ומזים על טמא מת ב' פעמים ואומרים שהוא טהור, אין זה אלא מעשה כשפים ודברים שלא ניתן להבינם.

אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: האם נכנסה פעם רוח רעה בגופך? "לא", השיב הגוי.

"האם ראית אדם שנכנסה בו רוח רעה?" המשיך ריב"ז לשאול, "כן", השיב הגוי. "ומה הרפואה שעשו לו?", שאל הרב. "הביאו שורש של עלה והקטירו אותו תחת האיש והזו עליו מים ומיד ברחה הרוח הרעה", השיב הגוי.

אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: "ולא ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר?! כן הוא הדבר אף בפרה אדומה, הטומאה היא רוח רעה השורה על האדם שנטמא במת, כדכתיב (זכריה יג, ב): "וְאֶת רוּחַ הַטֻּמְאָה אַעֲבִיר מִן הָאָרֶץ", וכך גם אנו עושים, מזים מי אפר פרה אדומה על הרוח והיא בורחת", התשובה מצאה חן בעיני הגוי והלך לו לדרכו.

משהלך הגוי אמרו לו תלמידיו לרבן יוחנן בן זכאי: לאותו הגוי דחית בקנה (דהיינו תירוץ רעוע כקנה), אך לנו מה תשיב? מה ההבנה במצות פרה אדומה?

אמר להם רבן יוחנן בן זכאי: חייכם לא המת מטמא ולא המים מטהרין אלא אמר הקדוש ברוך הוא חקה חקקתי גזירה גזרתי ואין אתה רשאי לעבור על גזרתי. זאת חוקת התורה, מצוה זו היא סוד גדול ואין לנו להרהר אחריה (במדבר רבה יט, ח).

פעמים שה' יתברך דורש מאיתנו שנעבוד אותו ונקיים מצוותיו אף שאיננו מבינים את השכל וההגיון שבדבר מבחינת "שתוק! כך עלה במחשבה לפני" (יעוי' במנחות כט ע"ב), הַלְלוּ עַבְדֵי ה' (תהילים קיג, א), אנו עבדיו של ה' יתברך, אדון הכל, ואיננו חייבים לקבל דין וחשבון על כל צעד ושעל, "למה גזר עלי כך, ולמה עשה לפלוני כך", לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם (תהילים עט, י), יהודי לא שואל שאלות אלא מקבל את גזרותיו יתברך באהבה מתוך הבנה והכרה פנימית שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד (ברכות ס ע"ב, ובשו"ע או"ח סימן ר"ל ס"ה), ואין הקב"ה עביד דינא בלא דינא (שם ה ע"ב), אלא הַצּוּר תָּמִים פָּֽעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט קֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הֽוּא (דברים לב, ד).

♦ ♦ ♦ ♦

מוותר ומרוויח

בספר חרדים מובא (מצוות עשה פ"א, מב. וכן בפרק ד' באמצעיתו) שהרוצה למצוא חן בעיני ה' לא יכעס, ויעביר על מידותיו, שנאמר וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' (בראשית ו, ח), במה מצא חן? בכך שהיה תמיד 'ְנֹחַ' בדיבורו מעשיו והילוכו עם הבריות (ואותיות 'חן' ו'נח' אחד הם, ללמדך שאדם שנח ושליו עם הבריות זוכה למצוא חן בעיני ה' יתברך, וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם- משלי ג, ד).

ומעשה שהיה בשני משפחות ברוכות ילדים בעיר בני ברק שהתגוררו בבניין רב קומות, אחד מתחת לשני. למשפחה שגרה בקומה העליונה האיר המזל ותוך תקופה קצרה זכו לחתן את הבנים והבנות שהגיעו לפרקם אחד אחרי השני, והשמחה והצהלה לא פסקה מביתם, ואילו המשפחה שגרה בקומה התחתונה הרגישו שמזלם 'סתום' ולא נפתח והתעכבו רבות בחיתון הבנות והבנים, וזאת בעקבות שאחי האב לא היה עוסק בדרכי יושר וכשהיו שומעים הצד השני שעומדים להשתדך עם משפחה פלונית מיד היו מבטלים את השידוך.

והנה בהיות שהמשפחה המתגוררת בקומה העליונה התרחבה במספר הנפשות בחתנים וכלות ואף נכדים שהצטרפו כעת למשפחתם, ביקשו להרחיב את דירתם ולבנות עוד שני חדרים, לאחר שקיבלו את אישורי הבניה הוזקקו לקבלת אישור מדיירי הבניין על הסכם לתוספת הבניה. ניגש ראש המשפחה לשכנו הגר בקומה מתחתיו וביקש ממנו אישור לתוספת הבניה, השכן לא הגיב מִטּוֹב עַד רָע (מושאל מבראשית לא, כד), ואמר שיתייעץ עם אשתו ולאחר מכן יחזיר תשובה.

ניגש הבעל לאשתו והתאונן בפניה ששכנם מבקש להרחיב את דירתו, 'לא די בכך שנגרם לנו צער שהם מצליחים לחתן את בניהם ובנותיהם ואנו לא, וכעת צריכים אנו גם לאשר להם להמשיך ולהתרווח?", אשתו שהייתה צדקת וחדורת אמונה וביטחון בה' יתברך העמידה את בעלה על האמת ואמרה: "בעלי היקר, אתה מכניס קנאה בלבך?!? מה יש בזה, שירחיבו את דירתם ויבושַׂם להם, שיהיה להם טוב, למה לא? מה שמגיע לנו אנחנו נקבל מה' יתברך בעתו ובזמנו, תאשר להם את תוספת הבניה", הבין הבעל שטעה, הודה לאשתו הצדקת על שהעמידתו על טעותו ואישר לשכנו את תוספת הבניין.

והנה למחרת בבוקר דופקים פועלים בדלת ביתם ומבקשים להעביר את הסחורה, הבטון והמלט, דרך ביתם, התרגז הבעל ואמר בליבו, "לא די בכך שאישרנו להם את הבניה, כעת צריכים אנו גם לסבול שיכנסו הפועלים לביתנו?!?", אך אשתו הצדקת עודדה אותו ואמר לו שאין דבר, למה לא, צריכים אנו להיות בעין טובה כלפי הזולת, שיהיה להם טוב, שישמחו.

הפועלים החלו בעבודתם ואבי המשפחה הלך ללימודו הקבוע בכולל, כשחזר בהפסקת הצהרים לביתו התבונן בעבודת הפועלים ולפתע שלא במתכוון נפל עליו דלי עם מלט וכולו התלכלך, מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם (ישעיה א, ד), התרגז הבעל ומיד ביקש להפסיק את עבודת הפועלים, אך אשתו שוב הרגיע אותו וביקשה שיבליג ויעביר על מידותיו. שמע הבעל לעצת אשתו והעביר על מידותיו על אף הקושי הגדול שבדבר.

לאחר שסיים השכן את בניית החדרים ערך חנוכת הבית והזמין את שכנו שגר מתחתיו ואת הקבלן שביצע את עבודות הבניה, אשתו של השכן שגר בקומה התחתונה ביקשה מבעלה שיקנה פרחים ויבוא אל חנוכת הבית שמח וטוב לב ויאחל לבעלים מזל טוב בסבר פנים יפות, וכך היה.

למחרת בבוקר צלצל השדכן לשכן הגר בקומה התחתונה ובפיו הצעת שידוך לבנם הגדול שאי אפשר לסרב לה, אבי המשפחה שהיה למוד ניסיון מביטול השידוכים לא התרגש וביקש מהשדכן שיודיע תחילה לצד השני שהם ממשפחה פלונית וכו' ורק לאחר מכן יחזור אליו, אך השדכן טען לעומתו שהצד השני מוכן לשידוך על אף שיודע את המשפחה ואת כל הפרטים המשתמעים מכך. התעודד אבי המשפחה ושאל באיזה משפחה מדובר, אך לא ציפה לתשובה שיקבל, ההצעה הוגשה ממשפחת הקבלן שבנה לשכן שגר מעליכם את החדרים, שאף הוא ירא שמים בתכלית ובתו צדיקה וצנועה בעלת יראת שמים טהורה, והוסיף הקבלן ואמר שאם יתאימו בני הזוג הוא יעניק להם דירה חדשה וידאג לכל צרכיהם ביד נדיבה.

מיד נפגשו הזוג והתאימו, ולאחר תקופה קצרה באו בברית הנישואין. לימים אמר הקבלן לאבי המשפחה שהסיבה שכל כך חפץ בשידוך זה מפני שרגיל הוא לעבור צרות ובעיות רבות בתוספת בניית בתים מסוג זה עקב הפסקת עבודה מצד השכנים וכדו', אך במקרה הנ"ל הוא הופתע מהנדיבות הפתיחות והעין הטובה שהפגינו המשפחה כלפי שכנם שגר מלמעלה, ולכן החליט ש"למשפחה שיש לה כזה לב טוב מוכרחים אנו להידבק בה!". ומאז נפתח המזל לאותה משפחה וזכו לחתן את בניהם ובנותיהם בזה אחר בזה ושמחה וצהלה חפפה אותם, אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי (תהילים כג, ו).

ללמדך שמוויתור לא מפסידים, אדם שמסלק את הקנאה והעין הצרה ומתנהג ביד נדיבה ונוחה ולב טוב עם הבריות זוכה הוא במידה כנגד מידה שה' יתברך משפיע עליו טובה וברכה בעולם הזה ובבא.

יהי רצון שנזכה לתקן את דרכנו וליישר את אורחתינו, ונרבה אהבה וחסד ועזרה בעולם, שזהו בעצם תכלית כל הבריאה, כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם (תהילים פט, ג), ונראה בקרוב בישועת ישראל השלימה, אמן.