מאן דאמר – אכילת הפירות בעולם הזה

מאן דאמר – אכילת הפירות בעולם הזה

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים יא, כו).

רבותינו אומרים (קידושין לט ע"ב, חולין קמ"ב ע"א) ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא, האדם אינו מקבל שכר המצוה בעולם הזה אלא רק את הפירות הנולדים ממנה, נהנה מפרותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא (יעוי' פאה פ"א מ"א).

וזה שנרמז בתחילה הפרשה, רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה- אלו הפירות, אך הקרן קיימת ונשמרת לעולם הבא, "וּקְלָלָה" ר"ת: ו'הקרן ק'יימת ל'ו ל'עולם ה'בא. ולכן הסמיכה התורה את הברכה לקללה ("בְּרָכָה וּקְלָלָה" ולא פירטה את הברכה תחילה ואח"כ הקללה), לרמז שגם הקללה היא ברכה, שהקרן קיימת לו לעולם הבא.

הגאון רבי חויתה הכהן זיע"א מקשה על הפסוק בתחילת הפרשה, אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ (דברים יא, כז), כל "את" בא לרבות (פסחים כב ע"ב), ולכאורה מה בא לרבות בפסוק זה? ועוד, מה ביאור המילה "אשר"?

ומבאר זאת על פי דברי רבותינו (תוספתא פ"ד דסוטה ה"א, הובא ברש"י שמות כ, ו) שגדולה מידה טובה ממידת פורענות פי חמש מאות. זאת אומר ששכר המצוות הוא פי חמש מאות מעונש העבירות. וזה שרמז הכתוב: "אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ", "אשר"- א-1, בעד מצוה אחת מקבל האדם ש"ר- 500, פי חמש מאות!

ולפי זה מובן מדוע דן ה' יתברך את ישראל לטובה, על אף שיש ריבוי עבירות וחילולי שבת וכו', כיון שמעט המקיימים את המצוות שכרם ופועלם פי חמש מאות מהעבירות, ולכן תמיד נמצאים ישראל על הגובה ונשארים חיים וקיימים. ומטעם זה בכל עת מייחלים אנו ומצפים לביאת משיח צדקנו, ולא מתייאשים מריבוי העבירות, לפי שכל השתדלות לעשיית מצוה ולימוד תורה, מעלתה ועוצמתה רבה לפני הקב"ה ומקרבת את הגאולה, וזהו עומק דברי רבותינו (אבות פ"ב מ"א) והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות.

♦♦♦♦♦♦

מחשבה טובה

בהמשך הפרשה תולה התורה את הברכה והקללה בשמיעה, "אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אלוקיכם… וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ" (שם, כז-כח), אך חילוק יש ביניהם, שבברכות נאמר רק "אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אלוקיכם" וכבר אז מובטח הברכה והטובה, ואילו בקללה אין מספיק אי השמיעה בלבד, אלא גם עשיית מעשה, "וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹֽקֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם".

וכפי שאמרו רבותינו (קידושין מ ע"א) שמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה, ואילו מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. אדם שבא לשמוע דברי תורה, "אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ"- עצם השמיעה בדברי התורה כבר פועלת את פעולתה, ומעניקה לאדם שפע ברכה וטובה.

ולכן הדבר הראשי והמרכזי שעלינו לפעול וליזום בדורנו הוא להשמיע את דברי התורה אצל כל המון בית ישראל. אפילו אם בתחילה לא יקיימו, עצם השמיעה תשפיע טובה וברכה.

במציאות העגומה בדורנו רבים מאחינו בית ישראל אינם יודעים דבר וחצי דבר מתורתנו הקדושה, לפני כמה שנים שאלו את אחד מאישי הציבור שאלה פשוטה שכל ילד שר ומפייט אותה בהגדה בליל פסח, כמה אבות יש לעם ישראל, אך גם את זאת לא ידע וענה שיש ארבעה אבות.. וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ (עמוס א, ד). ופעם אחת הלכה הרבנית שתחי' לתופרת על מנת שתתפור לה שמלה, ובדרך אגב ניסתה לקרבה ולדבר על ליבה בעניין שמירת השבת. השיבה התופרת ואמרה "אל תראי אותי ככה, אני דוקא אשה מסורתית, ומשתדלת לא לבשל הרבה בשבת, אלא רק בצמצום..". כדי למעט בשיעורים..

כל זה נובע מחוסר שמיעה והאזנה לדברי התורה הקדושה, דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם (משלי ג, יז), אך זאת ירגיש האדם רק אם יעשה את הצעד לבא לשמוע ולטעום מטעמה הנפלא, טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה' (תהילים לד, ט).

"אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ", כל הברכה נמצאת בעצם שמיעת דברי התורה שאדם שומע ומאזין, והם הם מקדשים, מזככים, ומדביקים אותו לה' יתברך.

♦♦♦♦♦♦

ראה אלול הגיע

נכנסים אנו לחודש אלול חודש הרחמים והסליחות, ראה- ר'אה א'לול ה'גיע, בֶּן אָדָם, מַה לְּךָ נִרְדָּם, קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים (מנוסח הסליחות), ועלינו להתכונן להגיש את המאזן השנתי לפני בורא עולם ביום ראש השנה, כמה תפילות התפללנו השנה, כמה למדנו, איך למדנו, כמה שמרנו את פינו מלשון הרע ודיבורים אסורים, כמה שמרנו את עינינו ומחשבתנו.

עומדים בפנינו ארבעים ימי הכנה מא' אלול עד יום הכיפורים שבהם יכולים אנו למלאות את מצבורי המצוות והמעשים הטובים לקראת המשפט הגדול והנורא, רבי ישראל מסלנט כותב באגרתו (אור ישראל מכתב י"ד) "כי מלפנים כל איש אחזו פלצות מקול הקורא קדוש אלול..", כשהיו מברכים את חודש אלול היה רבי ישראל מסלנט מתמלא כולו ברטט וחלחלה עד כדי עילפון, ימי הדין מתקרבים וצריך להתעורר.

ישנם בני אדם שממתינים ואינם שבים בתחילת אלול בטענה שיש עוד זמן עד ראש השנה, "כשנכנס לחודש תשרי שמזלו מאוזניים-משפט, נחזור..", אך אין זה נכון, צריכים לנצל את הימים הגדולים שניתנו לנו בחודש אלול כבר מתחילתם, ורמז רמזו זאת המפרשים במאמר רבותינו (ברכות סא ע"א, עירובין יח ע"ב) אחרי ארי ולא אחרי אשה, מוטב לחזור בתשובה ומעשים טובים אחרי חודש אב שמזלו מזל אריה, מלשוב בתשובה אחר חודש אלול שמזלו בתולה (אשה). כדאי לו לאדם לשוב בתשובה "אחרי ארי"-לאחר חודש אב (ר"ת- א'לול ב'א), "ולא אחרי אשה"- לאחר חודש אלול.

הימים הללו הם ימים קדושים, אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי (שיר השירים ו, ג), אני אצל המלך, אני עם המלך, והמלך נמצא איתי, אני לדודי, דודי לי, בחודש הקדוש הזה נכנסים לסוג של מלכות, בָּנִים אַתֶּם לה' אלוקיכם (דברים יד, א-ב), ישראל בני מלכים. כשהמלך נמצא איתנו סדר ההנהגה הוא אחרת, הדיבורים לא אותם דיבורים, והמעשים לא אותם מעשים, התפילות לא אותם תפילות ולימוד התורה אינו אותו לימוד תורה, איננו יכולים לבוא עם אותם הנהגות שהתנהגו קודם לכן, נכנסנו להיות בני מלכים, עכשיו צריך לדבר כמו בן מלך, להיזהר בכל מילה ומילה שמוציאים מהפה, ללמוד בהתמדה ולא להפסיק באמצע הלימוד, ולהתפלל מעומק הלב, כיון שהמלך נמצא איתנו.

יהי רצון שחודש הרחמים והסליחות יכנס עלינו לטובה ולברכה ונזכה לראות בישועה השלימה בקרוב, אמן.