מאן דאמר – אין חכמה כחכמת התורה
"וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן הַיְאֹר… וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה" (בראשית מא, ב-ח).
לאחר שפרעה חלם את חלומו קרא מיד לכל חרטומי מצרים, לכל המדענים העוסקים במדעי הרוח, בפסיכולוגיה בפתרון חלומות וכדו', סוגים מסוגים שונים. ולא הסתפק בזה, אלא קרא גם ל-"כָּל חֲכָמֶיהָ"- לכל אנשי האוניברסיטאות הגדולות ולאקדמאים הדגולים, ולכל אנשי ההשכלה הגבוהה שיבואו ויפתרו לו את חלומו. וכל זאת כיון שהבין פרעה שמלך שחולם חלום זה לא חלום רגיל, ודאי החלום לצורך העם כולו.
אולם על אף כל חכמתם שלמדו, לא הצליחו לפתור את החלום לפרעה, וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה, כל אחד מהחכמים הציע פיתרון, אך אף אחד לא נגע בנקודה המדויקת, כל חכם הציע פיתרון אך הוא לא היה הולם, שום קרבה לא הייתה בין עניין החלום שחלם פרעה לפתרונות שפתרו החרטומים והחכמים.
חלק מחכמי מצרים פתרו לפרעה ששבע פרות הכוונה שבע בנות יוליד פרעה ושבע בנות יקבור, וחלק פתרו ששבע מדינות יכבוש ושבע מדינות יכבשו ממנו, אך דבריהם לא התיישבו על לב פרעה, הוא חיפש משהו יותר פנימי ועמוק המתקשר עם חלומו.
כשהרגיש פרעה שחכמי מצרים לא יועילו לו לפתרון חלומו, התרגז עד למאוד וביקש להרוג את כולם, חשב פרעה בליבו, "בשביל מה אני מזרים כל כך הרבה כספים לאוניברסיטאות ולמדעי הרוח ובונה להם בנייני פאר מכספי המדינה המצרית, הרי אפילו חלום קטן הם לא מצליחים לפתור לי, מה הם לומדים שם כל היום?"
על זאת אמר שלמה המלך (משלי יד, ו), "בִּקֶּשׁ לֵץ חָכְמָה וָאָיִן"- אלו חכמי מצרים. למדו חכמה אך ליישם אותה לא ידעו, לא הועילה להם חכמתם. ולעומת זאת "וְדַעַת לְנָבוֹן נָקָל"- זה יוסף הצדיק שבזכות חכמת תורתו וצדקותו הצליח לפתור את חלום פרעה בקלות, דעת קנית מה חסרת (תנחומא פרשת ויקרא), מיד הבין יוסף ששבע פרות ושבע שיבולים הכוונה לשבע שנים, שהרי שיבולים זה מאכל, ובא לרמוז שיהיה שבע או חלילה רעב, וכן פרות חורשות באדמה, ואף זה בא לרמוז לעניין השבע והרעב בארץ מצרים ובעולם כולו.
המגיד מדובנא המשיל על זאת משל נפלא מאוד: למלך אחד היה בן שלא היה כל כך דעתן. שלח המלך את בנו למדינה רחוקה וחשובה בה לומדים מדעי הרוח, וציפה שבנו יחכים ויתפתח.
לאחר ארבע שנות לימוד קרא המלך לבנו בחזרה וערך לכבודו מסיבה גדולה, אחד מיועצי המלך שהיה פיקח גדול והכיר בבנו של המלך שהוא בל יוצלח, ניסה להוריד מהמלך את הצפייה הגדולה להצלחת בנו, כדי שלא תהפך לאכזבה גדולה.
באמצע המסיבה שאל אחד החכמים את בן המלך איזו חכמה למד, "למדתי חכמה גדולה שאני יכול לומר דבר נעלם מהו" השיב בן המלך, "למשל, אם אדם קומץ את ידו, אני יכול לומר איזה חפץ נמצא בידו, ואם אני רואה שק יכול אני לומר מה נמצא בתוכו".
כל שרי הממלכה התפעלו לשמוע דבר פלאי זה, וחשבו שאלו דברי נביאות, אך בן המלך דחה דבריהם ואמר שלמד זאת באופן מדעי ושכלי, הוא יכול לחשבן מספר חשבונות ועל פיהם לקבוע מהו הדבר שנמצא ביד האדם או בתוך השק והקופסה.
יועץ המלך שרצה להראות למלכו שבנו ממשיך דרכו רחוק מחכמה, פתח פיו ושאל את בן המלך אם יכול לבחון אותו לעיני כולם. "בוודאי", ענה בן המלך, "אני מוכן להיבחן". "אם כן תצא בבקשה מהאולם לכמה רגעים" השיב יועץ המלך, "אחד מהשרים ישים בידי דבר מה, ואתה תאמר לנו מהו הדבר".
בן המלך יצא החוצה, אחד השרים שם טבעת ביד יועץ המלך, והזמין את בן המלך, וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו (בראשית לז, כ), נראה אם ידע מה יש בתוך היד.
בן המלך ניסה לבחון את יד היועץ, וביקש להפוך אותה מצד לצד, לאחר מחשבה עמוקה החליט שבתוך היד חייב להיות דבר עגול. כולם מחאו כפיים לבן המלך, הוא מתקדם יפה.
המשיך בן המלך לפענח את מה שיש בתוך היד ואמר שבאותו דבר עגול חייב להיות חלל, "מצויין", החמיא יועץ המלך, "אתה מתקרב, אמרת כמעט את הכל, האם כעת אתה יכול לשער מהו הדבר שנמצא בתוך ידי?"
"אבן של ריחיים! יש בה חלל והיא עגולה!" ענה בן המלך בשמחה, "זה מה שיש בתוך ידך!" לאחר דברים אלו לא היה צריך להסביר הרבה, כולם הבינו שמרחק רב יש בין בן המלך לחכמה אמיתית.
זהו המשל, והנמשל, חרטומי מצרים וחכמיה שמעו את חלום פרעה, שבע שיבולים ושבע פרות חורשות, ואמרו שזה מרמז על דבר הקשור לשבע, מצויין, אך מה ההמשך? מה השבע מסמל? "שבע מדינות יכבוש, שבע בנות יוליד", מה שייך כבישת מדינות לפרות ושיבולים? המרחק בין חלום פרעה לפתרון החרטומים וחכמיה היה כה רב, עד כדי כך שהתרגז פרעה וביקש להרוג את כל יועציו וחכמיו.
אך יוסף הצדיק הבין מיד בחכמת התורה שלמד את פתרון חלום פרעה ובכך הצליח ליישב את דעתו.
ללמדנו כי אין חכמה כחכמת התורה, ואין חידוד השכל גדול ממנה, כי מפי עליון מקור החכמה נֶאֶמרְוּ דְבָרֶיהָ וְיושֶר אֲמָרֶיהָ (לשון השבט מוסר תחילת פרק מ"ב), דברי רבותינו, קושיות ותירוצי אביי ורבא, רבי יוחנן וריש לקיש, רבינא ורב אשי, קושיות התוספות ופלפול הרשב"א מחדדות את מוחו של האדם ומעניקות לו איזון ושכל זך וברור להבין כל דבר לאשורו. תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי (תהילים יט, ח), תורתנו הקדושה מחכימה ונותנת חריפות השכל אפילו לאדם פתי וקשי ההבנה. ודבר זה נוכחתי לראות במו עיני במשך עשרות השנים בהם זכינו ללמוד וללמד בישיבה הקדושה.
היה לנו תלמיד בישיבה שלא היה מצליח להבין דבר, על אף שרב השיעור היה חוזר עבורו על כל דבר כמעט עשרים פעם מוחו לא היה קולט את דברי הגמרא ורבותינו הראשונים והאחרונים, עד כדי כך שרב השיעור פנה אלי וביקש שאפטור אותו מללמד תלמיד זה, "אין תועלת בלימודו", טען הרב. אך אני ביקשתי מאותו רב שלא יתייאש וימשיך ללמדו על אף הקושי שבדבר. היום אותו תלמיד מורה הוראה לאלפים ולרבבות, הש"ס והפוסקים מונחים על כף ידו ומופנים אליו שאלות מכל רחבי העולם, עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי (תהילים יט, ח), התורה הקדושה החכימה אותו, נפתח לו השכל והדעת ונעשה לבעל כישרון וזיכרון חריף.
בן בג בג אומר, הפוך בה והפוך בה דכולה בה, ומינה לא תזוע (וממנה-מהתורה הקדושה לא תזוז, לא תפסיק מללומדה) שאין לך מדה טובה הימנה (אבות ה, כב), בן בג בג היה גר שנתגייר, וכן רבי עקיבא ורבי מאיר, ולאחר שהכירו את חכמת התורה הקדושה העידו שאין כמותה בכל חוכמות העולם, הם נדבקו בה ולא פסקו רגע אחד מלהגות בה ולכן זכו להתעלות במעלות גדולות ועצומות עד שנהפכו להיות בעלי רוח הקדוש ולגדולי ישראל.
עלינו להתחבר לתורתנו הקדושה שאבותינו ואבות אבינו לא זזו ממנה ולא הפסיקו מללומדה, החכמה הנפלאה הזאת נמצאת בגנים של כל יהודי ויהודי באשר הוא, רק צריך לעורר ולפתח אותה, להכניס קצת רוחניות לחיים, לזכות את הנשמה, לעלות ולהתעלות!
♦ ♦ ♦ ♦
נמצאים אנו בימי חנוכה הקדושים, נרות החנוכה שופעים עלינו אור עליון וסייעתא דשמייא המכוונת אותנו ללכת בדרך המלך, דרך התורה והמצוות, "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ הֶם, וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד", עצם הראיה בנרות החנוכה מצילה ומגינה על האדם.
משל לאדם שטעה ביער ביום חורפי וסגרירי, השלג והבוץ הכבידו עליו והחושך והעלטה גברה, לפתע ראה בקרבת מקום ניצוץ אורות קטנים מרצדים, הלך אחר האור וניצל. ישועתו הגיע מהאורות הקטנים שהאירו לו את הדרך. וכך בנרות חנוכה, הם לא משמשות רק כתמרור אזהרה, "כאן תיזהר, ולשם לא תלך", אלא הם מורות את הדרך הנכונה שבה צריך כל אדם ללכת, וההולך בדרך הזו ממילא ינצל ויצליח.
מציאת פך השמן הקטן החתום בחותמו של כהן גדול היווה ככח ההצלה האדיר שהציל את כללות ישראל מטמיעה והתבוללות בגויים בזמן היוונים, מציאת הפך הראתה לעמ"י שהם עוד חיים וקיימים, ה' נמצא איתם ומשגיח עליהם, הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים (שיר השירים ב, ט), ה' יתברך נמצא איתם ואין להם להתייאש!
בנוסח על הניסים אנו אומרים "וזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ"- מה שנתן לחשמונאים את העוז והכח הרוחני והפיזי להביס את האימפריה היוונית האדירה, היתה שקיעותם בתורה הקדושה, התורה הייתה נר לרגלם ואור לנתיבתם והיא נתנה להם את הכח והעוז, ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם (תהלים כט, יא), עוז התורה נתן להם את הכח לעמוד בקרב, לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה (משלי ח, יד), התורה הקדושה נותנת גבורה וכח לאדם. ולכן בימים קדושים אלו צריכים אנו להתחזק ביתר שאת וביתר עוז בלימוד התורה הקדושה שהיא הכוללת כל הטובות שבעולם (אור החיים הקדוש דברים כו, יא).
יהי רצון שבזכות נרות החנוכה והמכבים הקדושים ומסירות נפשם למען ה' יתברך, נזכה שתחזור העטרה ליושנה ויחזרו כל ישראל לאחוז בתורה הקדושה ובמצוותיה, ונזכה בקרוב בקרוב לגאולה השלימה, בבניין בית המקדש, במהרה בימינו, אמן.