אומה זו מעל הטבע
"וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי" (במדבר כב, ב).
אדוננו אור החיים הקדוש שהשבוע חוגגים אנו את הילולתו מביא בתחילת הפרשה (ד"ה עוד נראה) את דברי הזוהר הקדוש (ח"ג דף קפד ע"ב) שאין הכוונה שבלק ראה ראיה טבעית בעיניו, אלא ראה בחכמתו שכל ענייניהם של ישראל וכל מלחמותיהם אינם כדרך הטבע, ולא מפני שהיה להם כח וגבורה יותר משאר האומות שהיו מנצחים, אלא מפני שהקב"ה היה מסייע בידם והשגחתו חופפת עליהם (ודייקו זאת המפרשים גם מהמילים אֲשֶׁר 'עָשָׂה' יִשְׂרָאֵל בלשון יחיד, ולא כתיב אשר 'עשו' ללמדך שלא בכח וחיל טבעי גבר ישראל).
בלק ראה שאת עם ישראל לא ניתן להכניע בכח הזרוע, לא ניתן לנצח אותו באופן פיזי, כיון שעם ישראל הוא עם רוחני, ולכן הבין שיש רק דרך לנצח אותם והוא להשתמש כנגדם גם כן בכח רוחני, אך מצד הטומאה, מצד הכישוף והקללות ולא באופן פיזי. ולכן הוכרח למצוא כח טומאה גדול בעולם ומצא את בלעם בן בעור.
♦ ♦ ♦ ♦
המבדיל בין קודש לחול..
רבותינו במדרש (במדבר רבה כ, א) אומרים מה ההבדל בין נביאי ישראל הקדושים לבין נביאי אומות העולם, וזה תוכן המדרש: "כל גדולה שנטלו ישראל את מוצא שנטלו האומות, הקב"ה העמיד את משה רבינו לישראל וכנגדו העמיד את בלעם לאומות העולם. ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי עובדי כוכבים, שנביאי ישראל היו מזהירים ומוכיחים לאומות שיפרשו מן העבירות וישמרו מן העריות, ואילו הנביא הגדול של האומות, הלא הוא בלעם, לא רק שלא הזהיר על העריות, אלא נתן עצה הפוכה שיפקירו עצמם כדי לאבד את הבריות מן העולם.
ולא עוד אלא שכל נביאי ישראל היו רחמנים הן על ישראל והן על אומות העולם, ואילו בלעם הרשע היה אכזרי וביקש לעקור אומה שלימה מן העולם על לא דבר (ונרמז זאת בשמו "בלעם"- בלע עם, שביקש לבלוע ולעקור את עם ישראל, יעוי' בהערות התורה תמימה בתחילת הפרשה), וכפי שאומרים רבותינו (תנחומא, הובא ברש"י) שבשעה ששלח אליו בלק שלוחים לקלל את ישראל, היה שמח שמחה גדולה, ולא היה יכול לישון כל הלילה, אלא ציפה לבוקר, אָמַר שֹׁמֵר אָתָא בֹקֶר (מושאל מישעיה כא, יב), כדי לילך ולקלל את ישראל, וכשאמר לו הקב"ה "אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָֽאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם" (במדבר כב, כ), הלך בשמחה רבה. בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו (מכות י ע"ב), והבא ליטמא פותחין לו (שבת קד ע"א, יומא לח ע"ב).
מסיים המדרש ואומר שלכך נכתבה פרשת בלעם להודיע מדוע סילק הקדוש ברוך הוא רוח הקדש מעובדי כוכבים, שזה עמד מהם וראה מה עשה. בָּרוּךְ אֱלֹקֵינוֹ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ, והִבְדִּילָנוּ מִן הַתּוֹעִים (מתפילת ובא לציון).
♦ ♦ ♦ ♦
השראת השכינה בבית
באחד מנדודיו הגיעו אדוננו אור החיים הקדוש לעיירה קטנה וחיפש אחר בית שגרים בו יהודים כדי שיוכל להתאכסן בו. משמים הובילוהו לביתם של משפחה פשוטה, שהיו מצטיינים בהכנסת אורחים ורגילים בהם. משנכנס, ראה רבנו כי על כל בני הבית שורה קדושה מיוחדת, ואף על קירות הבית חופפת אוירה של חן יחודית, השראת שכינה, וזאת למרות שמכותלי הבית היה ניכר שדרים בו בדלות ובהסתפקות במועט.
התפלא רבנו על הקדושה שהרגיש במקום וניסה לדלות מפי בעל הבית ובני ביתו את הסיבה לכך, אולי הם מהדרים בקיומם של המצוות בצורה מיוחדת, או שמא ניסיון גדול בא לידם ועמדו בו בגבורה, עד שהסכים בעל הבית וסיפר את אשר ארע בביתו:
ביתם היה בכל עת פתוח לרווחה לכל החפץ לבוא ולהתארח, יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך (אבות א, ה), ובין הבאים אליהם היה אדם זקן שמפעם לפעם היה מופיע ומתארח בביתם, נוהג בהם כבוד ואף מעניק מתנות לכל בני המשפחה. "אנו היינו רגילים לברך ברכת המזון יחד עם כל הבנים והבנות בשמחה ובקול רעש גדול", וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל (מושאל מיחזקאל ג, יב), מספר בעל הבית, אך באחת הפעמים פנה הזקן ואמר לנו: "רואה אני שמקפידים אתם לברך ברכת המזון בקול רם, וחושבני שאינכם עושים כהוגן, הקב"ה שומע גם כשמברכים בלחש ואינו זקוק שיצעקו את התפילות והברכות". קיבלנו את דבריו ומכאן ואילך הפסקנו לברך ברכת המזון בקול רם (יעוי' בשו"ע סימן קפ"ה ס"ג ובמשנ"ב שם סק"ג דטוב לעולם לברך בקול רם כי הקול מעורר הכונה, וע"ע בבא"ח פרשת חקת סעיף ז' שיש אומרים שאם לא השמיע לאוזניו את ברכת המזון לא יצא ידי חובה, אך לעניין הלכה נוקטים שיצא ידי חובה בדיעבד, וכפי שהאריך בזה מרן זצוק"ל בהליכות עולם ח"ב עמוד ס').
לאחר זמן מה הופיע שוב הזקן ואף הפעם הביא עמו מתנות מיוחדות וממתקים לילדים. בליל שבת קודש כששבו מבית הכנסת והחלו לשיר 'שלום עליכם' בקול רם, גער בהם הזקן והזכיר להם שהקב"ה אינו זקוק שיצעקו. המלאכים שמלווים את האדם ביום שבת קודש נמצאים בתוך הבית ולא בחוץ ולכן אין צורך לצעוק. אף הפעם שמעו בקולו וקיבלו את דבריו.
בפעם הבאה שהגיע הזקן ועמו מתנות מיוחדות היה זה בערב פסח, אך הפעם התנה בפני בעל הבית ואמר, כי מוכן הוא לבוא ולהתארח בביתם אך ורק אם יגידו את ההגדה בשקט ולא בצעקות.
הפעם התקשה בעל הבית להסכים, הוא ידע שאשתו הצדקת מחכה ללילה הזה זמן רב וטורחת חודש שלם בניקיונות הבית כדי להגיע ללילה הזה שאומרים בו כל בני הבית את ההגדה יחד בקול רם ובשמחה.
ניגש בעל הבית לאשתו הצדקת והתייעץ עמה, השיבה לו אשתו: "שתקתי כשהוא עקר את 'ברכת המזון' מפיהם של ילדנו. מחלתי כשהשתיק את זימרת 'שלום עליכם' ממעוננו. אך את הלילה הקדוש הזה שבו נוטעים את האמונה לכל השנה כולה אינני מוכנה לאבד. למרות שאני מהדרת אחר אורחים, את הגבול הזה לא אעבור, את האמונה שלנו אני לא אתן לו בשום פנים ואופן, תחזיר לו את כל המתנות שהביא, אין לנו חפץ בהם".
משסיים האיש לספר את סיפורו, קרא אור החיים הקדוש בהתרגשות ואמר: עתה ידעתי מפני מה זכיתם שקדושה תחפוף על ביתכם ותקרון מפניכם. עשיתם כל כך נחת רוח לבורא עולם כשברכתם את ברכת המזון ואמרתם את 'שלום עליכם' בקול רם ובשמחה, והיה זה היצר הרע בכבודו ובעצמו שהתחפש לאותו זקן וביקש לעקור את ההנהגות התמימות והנפלאות מביתכם, בזכות אשתך הצדקת הצלחתם לעמוד בניסיון וגרמתם לשכינה שתשרה בביתכם.
יהי רצון שזכות הצדיק תגן בעדנו ונזכה לראות בישועה השלימה במהרה, אמן.