הרבה אנשים שואלים את עצמם ותמהים: "למה בעצם חרדים לא רוצים לשרת בצבא"?
כולנו יודעים שזה כך, זה מין סטטוס קוו שכזה, אבל הסיבות לא בהכרח ברורות לנו. אנו רגילים לראות את ההחלטה הזו כתמוהה, מקוממת ומרגיזה. חלקנו חושבים שהם אפילו "עושים לנו דווקא".
אך האם ישנן סיבות אמיתיות מאחוריה?
בציבור החרדי ישנן כמה סיבות מרכזיות (וסביר להניח יותר ממה שאציג) לסיבה בגינה אינם רוצים (לרוב) להתגייס לצבא.
הסיבה הראשונה היא- ביטול תורה. מאז ומתמיד, עוד מימי דוד המלך- לא כל העם יצא למלחמות, אלא תמיד היו גברים שנשארו מאחור, בכדי ללמוד תורה. דבר זה נחשב לחיוני אפילו עוד יותר להצלחה במלחמות, וגם בלי קשר למלחמות- לשמירה על כלל העם. ישנה אמונה שכאשר אין לימוד תורה בעולם- אין לעולם זכות קיום. לכן, למעשה, תמיד יש דאגה בכל מקום בעולם שתמיד יהיה מישהו שילמד תורה, בכל רגע נתון, בלילה וביום.
החרדים, שחרטו על דגלם את לימוד התורה ואכן מפליאים בו שעות ארוכות בהתמדה ושקדנות, אינם רוצים להתגייס וע"י כך לגרום לביטול לימוד התורה התמידי.
הסיבה השניה לחוסר הרצון להתגייס היא בעקבות חוסר התאמה של המערכת הצהלית (כיום) לחברה החרדית. ישנן מספר תופעות שנשתרשו עמוק בצהל- שבאות בהתנגשות מוחלטת להלכה היהודית ופשוט לא מאפשרות התערות חרדית.
תופעה אחת היא ערבוב בין נשים וגברים, ופריצות כללית. בעולם היהודי, נשים וגברים שאינם בני משפחה כמעט חיים חיים מופרדים לחלוטין. זה נעשה על מנת לשמר את ערכי המשפחה והנאמנות המוחלטת של האיש והאשה זה לזו.
חלק מהשמירה הקפדנית היא גם שמירה על צניעות. צניעות בלבוש, בדיבור וכמובן במעשים. יש להדגיש כי אין דבר זה בא על מנת להפלות מין כזה על פני האחר, אלא שני המינים מתרחקים זה מזה באותה המידה- למעט איש ואשתו וכמובן המשפחה. ערכי הצניעות והנאמנות הם בבת עינה של היהדות, והם בסיס, אשר בלעדיו התא היהודי אינו יכול להתקיים כמו שצריך.
בצבא, לא רק שישנה פריצות רבה (במעשים בפועל, כידוע) וגם אווירה של פריצות (ניבולי פה למשל), אלא שיש גם סתם ערבוב בין נשים וגברים, דבר האסור בהלכה היהודית, ובצבא במיוחד. דבר זה מוזכר בתורה בספר דברים פרק כג פס טו בנוגע ליציאת המחנה למלחמה: "כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך". הערבוב בין המינים, גורם לפי ההלכה, בהכרח, להגעה לדבר ערוה (גם אם לא פיזית, אז מחשבתית), ומספיק שיהיה קצת מזה- "ושב מאחריך" וכבר אין ברכה בכל המלחמה. בעקבות התנגשות ערכית מוחלטת זו, בין מה שקורה בצבא לבין מה שהאדם החרדי שואף לשמור עליו- ניתן להבין את ההמנעות מהגיוס לצהל.
עוד תופעה היא בעיית הכשרות. כרגע בצבא יש כשרות די בסיסית, וזו, רחוקה מלספק מענה לעולם החרדי שצורך ביום-יום כשרויות מהודרות וגבוהות מאוד. אל תתבלבלו, לא מדובר בחומרות, אלא בהלכה. בלי אוכל כהלכה ובלי כשרות מתאימה, הצבא פשוט לא מותאם לחיילים חרדים. וחייל בלי אוכל- לא יכול לחיות ולתפקד כלל.
תופעה נוספת היא כפייה חילונית בצבא. להבהרה- אין בעיה שישנם חילונים בצבא. הבעיה היא שישנה בצבא כפייה רבה של ערכים חילונים המנוגדים לערכי היהדות (לעתים הכרחה לגלח זקן, הכרחה לדלג על תפילות או התעמרות בעקבות רצון להתפלל, כפיית הרצאות בנושאים הנוגדים לחלוטין את ערכי היהדות, מימון ניתוחים לשינויי מין ועוד). דבר זה גם הוא יוצר פער ערכי גדול בין החברה החרדית לבין האווירה הצהלית, וזה גורר בתורו התנגדות חרדית להתגייס לצבא, במתכונתו הנוכחית.
מאמר זה בא רק לתת טעימה על קצה המזלג לסוגיה הסבוכה ובוודאי ובוודאי שישנן עוד שלל סיבות לנושא.
אין צורך להסכים עם הכל, אחרי הכל מדובר בתפיסות חיים שונות מאוד ואפילו הפוכות. אך אני מקווה שלפחות הצלחתי להעביר את המסר שחרדים אינם רוצים להתגייס מהצבא כדי "להשתמט" או בכדי להפיל הכל על אחיהם שאינם חרדים, אלא מתוך סתירה פנימית ערכית מהותית, מתוך התנגשות של ממש בין ערכים שאותם הם נאבקים לשמור ובין ערכים מהם הם מבקשים להתרחק. בחייהם היום יומיים, וגם בצבא.