לִפְנֵי ה’ תִּטְהָרוּ

דברי קודשו של מורינו ורבנו מרן ראש הישיבה

הגאון ראובן אלבז שליט"א

ליום הכיפורים – תשע"ו

לִפְנֵי ה’ תִּטְהָרוּ

נמצאים אנו שעות ספורות לפני כניסתנו ליום הקדוש והנורא, יום אדיר בשנה.

ביום הזה נדרשים אנו לבוא לפני ה’ יתברך כל אחד ואחד עם ריבוי העבירות הצבורות על כתפיו הן במחשבה הן בדיבור והן במעשה, ומבטיח הקב”ה: אִם יִהְיוּ חַטָּאֵיכֶם כַּשָּׁנִים (ישעיה א, יח)- אדומים כמו חוט השני שהוא בצבע אדום, כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ– אני ילבין לכם אותם, אמחק לכם את כל העבירות, אולם זהו בתנאי שתורידו מעליכם את המשא הכבד של העוונות ולא תישארו איתם, אם תבואו עם כוונה לעשות כן, לא רק שאפרוק אותם מעליכם אלא גם ארחץ אתכם.

מה שנדרש מהאדם זה להתנער תחילה מכל הלכלוך והזוהמה המכסה אותו, להתנער מן העבירות, ואז כבר ה’ יתברך יטהר וירחץ את האדם.

לכן תיקנו לנו רבותינו ארבעים יום של אמירת סליחות ותחנונים לפני המקום, ארבעים יום של ניעור הבגדים מהחול ומהאבק הנמצא בהם, מחודש אלול ועד ליום הכיפורים, יום האדיר בשנה בו נזכה לכפרה אמתית, כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה’ תִּטְהָרוּ (ויקרא טז, ל).

אולם אם האדם לא מוכן לנער את עצמו אלא רוצה להישאר עם כל משא העוונות שלו זה בעיה, אין יום הכיפורים מכפר אלא לשבים (רמב”ם פ”ה מהלכות תשובה ה”ג), וְשַׁבְתָּ עַד ה’ אלוקיך (דברים ד, ל), חייבים לשוב אל ה’, אדם שלא מתנער מעוונותיו לא יזכה לטהרה ומחיקת עוונות, תנער את עצמך מעט והקב”ה יטהר וילבין אותך מעוונותיך.

הזוהר הקדוש מביא בעניין זה דבר נוראי, הנביא ישעיה מכריז ואומר לעם ישראל: הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי.. לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ (ישעיה נב, א-ב), תתנער מהאפרוריות שלך, מהעבירות שלך, תתנער, ואם לאו, אני אצטרך לנקות אותך וזה יעלה ביוקר.

משל למה הדבר דומה? תרנגולת לבנה נכנסה לתוך העפר, התעפרה לחלוטין וזיהמה את עצמה, כל מיני קיסמים ואבנים נדבקו בה, אם הבעלים של התרנגולת יבוא לנקותה ולהוציא ממנה בעזרת מסרקים את כל הקיסמים והאבנים לא ישאר ממה אלא רק פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה (ישעיה א, ו), כל גופה יהיה חבול ופצוע וספק אם תוכל להמשיך לחיות.

אולם אם התרנגולת תנער את עצמה, כל העפר הקסימים והאבנים יפלו ובשטיפה קלה עם שמפו וסבון תחזור למראה הלבן והמבריק.

זה המשל, והנמשל, כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל (קהלת י, כ), עם ישראל בנים של הקב”ה, בָּנִים אַתֶּם לַה’ אֱלֹהֵיכֶם (דברים יד, א), הקב”ה מבקש מאיתנו שנתנער בכוחות עצמנו, הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי, לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ עמי, תתנערו, עד מתי תישארו באפרוריות הזאת בגשמיות של העולם, תתעלו מעל עצמכם, אם אתם תעשו זאת תוכלו להתנקות בקלות, אך אם לא תעשו זאת בעצמכם ותחכו שינקו אתכם זה יהיה קשה וכואב מאוד.

מה שמוטל עלינו בשעות הקדושות הללו לקבל על עצמנו להתנער מן העבירות, לִפְנֵי ה’ תִּטְהָרוּ, לפני שנגיע אל ה’ יתברך ביום הקדוש- יום הכיפורים, נטהר את עצמנו, ואז נזכה לברכת ה’ וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם (יחזקאל לו, כה), מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה’ (ירמיה יז, יג), מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב’’ה מטהר את ישראל (יומא פה ע”ב).

ה’ עוז לעמו יתן ה’ יברך את עמו בשלום (עוקצין ג יב).

תזכו לשנים רבות נעימות וטובות,

גמר חתימה טובה לכל בית ישראל.

 ———————————

פינת ההלכה

א. מצוה להרבות באכילה ושתיה בערב יום הכיפורים. וכן דרשו חז”ל (ברכות ח ע”ב, ראש השנה ט ע”א), על הפסוק וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב (ויקרא כג, לב), וכי בתשעה מתענים? והלא בעשור מתענים! וא”כ מדוע התורה נקטה לשון עינוי בתשיעי לחודש תשרי?

אלא לומר לך שכל האוכל ושותה בתשיעי- מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.

ועיקר מצות האכילה והשתיה היא ביום של ערב יום הכיפורים ולא בלילה.

ואף נשים חייבות במצות אכילה ושתיה בערב יום הכיפורים, כיון שטעם מצוות האכילה כדי שנתחזק באכילה ושתיה ויהיה לנו כוחות להתענות ביום הכיפורים, ואף נשים צריכות כח לצום.

משל למה הדבר דומה? לאדם שיש לו ילד שעשועים וגזר עליו להתענות יום אחד, וצוה להאכילו ולהשקותו ערב יום התענית כדי שיוכל לסבול ולא יזיקנו התענית.

כך הקב”ה מכל ימות השנה לא צוה לישראל להתענות אלא יום אחד לטובתן לכפר על עונותיהם והזהירם לאכול ולשתות ערב התענית כדי שיהיה להם כח ויוכלו לסבול את הצום.

וימעט ממלאכתו בכדי שירבה באכילה ושתיה. והעושה מלאכה בערב יום הכיפורים אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם (חזון עובדיה ימים נוראים עמ’ ר”ל-רל”ז).

ב. עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר, עד שייפס את חבירו (רמב”ם הלכות תשובה פ”ב ה”ט), ותחילה ישיב לו את הגזלה אשר גזל, או את האונאה או הרבית שלקח ממנו שלא כדין, ואע”פ שמשיב לו את המגיע לו אינו נמחל לו עד שיפייסנו (ב”ק צב ע”א).

וכן מי שפנה לערכאות ותבע ליטול חלק בירושת חמיו, בשביל אשתו שהיא אחות של האחים היורשים, בניגוד לדין תורתינו הקדושה, שהבת אינה יורשת עם הבן, וקיבל חלק בירושה על פי פסקי הערכאות כחקות הגוים, והרי כל מה שנטל מהם הוא נגד חוקת התורה, וגזל גמור הוא בידו, חייב להחזיר להם כל אותו החלק שנטל, ולפייסם. וכן כל כיוצא בזה.

ולכן כל אדם שיש לו סכסוך כספי עם חבירו, אל יורה היתר לעצמו להחזיק בדעתו, כי אין אדם רואה חובה לעצמו (שבת קיט ע”א). ויסדר טענותיו באמת ובתמים לפני רב מובהק, להורות לו אם חייב להחזיר אותו ממון לחבירו או לו.

ואפילו אם אין חבירו תובע, חייב לצאת ידי שמים על ידי שאלה לתלמיד חכם מומחה בהוראה, וכמו שנאמר (אבות פ”א מט”ז) עשה לך רב והסתלק מן הספק (חזון עובדיה שם עמוד רמ”א-רמ”ב).