מאן דאמר – כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָֽע
"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַֽעֲשֶׂה וְנִשְׁמָֽע" (שמות כד, ז).
דרשו רבותינו (שבת פח ע"א) אמר רבי אלעזר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצתה בת קול ואמרה להן מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו.
לכאורה עם ישראל היו צריכים לומר תחילה "נשמע ונעשה", שהרי איך יכול האדם לעשות בלי לשמוע, רק במלאכים נאמר דבר זה, גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ (תהילים קג, כ), אך ישראל הקדימו "נעשה לנשמע" והשתבח בהם ה' יתברך.
וזו סגולת התורה, מתי יכול האדם לזכות להבין שאי אפשר בלעדי לימוד התורה הקדושה וקיום מצוותיה? רק כאשר מתחיל לעשותם ולקיימם, אם יתחיל לעשות ולקיים את המצוות הוא ירגיש שאי אפשר לחיות בלעדיהם.
לפעמים אדם שומע דבר ולא מבין, "בשביל מה הוא רוצה שנעשה לו דבר כזה?" אך אם הוא סומך במאת האחוזים על משלחו הוא יעשה הדבר אפילו שלא מבין, כי הוא סמוך ובטוח שהמשלח יודע מה שעושה. כך היו ישראל, הם סמכו על הקב"ה ואמרו כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה. "אומרים לנו לעשות אנחנו עושים, הסבר הדברים יבוא אחר כך".
אחר כך "נשמע"-נבין, אך קודם לכן נעשה אף בלא הבנה, בָּרוּךְ אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה (מנוסחת תפילת שחרית-'ברוך שאמר'). תחילה עושים, ההבנה תבוא אחר כך.
♦ ♦ ♦ ♦
ישנם דברים שיכול האדם להבין מיד, וישנם דברים שהשכל האנושי אינו יכול להשיגם, מושגים גבוהים מאוד מאוד שבורא עולם יצר אותם וציוה עליהם. בתורה יש מצוות שהם משפטים, לֹא תִּֿגְנֹב (שמות כ, יג), וְלֹא תִגְזֹל (ויקרא יט, יג), כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ (שמות כ, ט), למשפטים יש הבנה, ודאי, ההורים הולידו אותך, זנו ופרנסו אותך וודאי שהשכל מחייב שיש לכבדם להעריכם ולהוקירם.
אך ישנם בתורה גם חוקים, שאין בהם הבנה, ועל האדם לקיימם אע"פ שאינו מבין, "איני מבין למה עושים זאת, אך אני עושה את הדבר על אף שאין לי הבנה כלל בעשייתו, אם אשמע ואבין את הדברים אח"כ הנה מה טוב, אך גם אם לא אבין- אמשיך לקבל! שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל תָּבִינוּ וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל תֵּדָעוּ (ישעיה ו, ט), לא בגלל קוצר המושג, שאיני מבין את המצווה לא אעשנה, מי שציווה על המצוה יודע בדיוק את כל טעמיה וסודותיה ואני סומך עליו בלב שלם!"
תורתנו הקדושה לא ניתנה רק לדורות מסויימים אלא ראויה לכל הדורות, ציווי ה' יתברך קבילים וקיימים בכל הזמנים והעיתים, לכל מצווה יש הלכות ודקדוקים ואופניים שאפשר לקיימה, מה שעלינו לעשות זה רק להתחיל, לעשות, ואח"כ גם נבין.
♦ ♦ ♦ ♦
מספרים על הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זיע"א, מחבר ספר "חזון יחזקאל" על התוספתא, הוא היה אב"ד בלונדון ותלמיד חכם עצום, כיהן כראש ישיבה בכמה ישיבות וביניהם בישיבת סלבודקה.
לעת זקנותו חלה הרב בליבו ולשם כך הביאו פרופסור מומחה למחלות לב שיבדוק את מצבו, השכים הרופא בעוד בוקר לבית הרב וראהו מעוטר בטלית ותפילין ועוסק בתורה. אותו רופא גדל בגרמניה ולא ראה במשך כל חייו תפילין, ניגש לבנו של הרב ושאלו בתמימות "מה זה מכשיר האלקטרודה שהוא שם על ראשו? איזה פרופסור נתן לכם את זה?"
"לא, לא, זה תפילין" ענה בנו של הרב. "מה זה תפילין?" שאל הפרופסור, "מה אלו הקוביות הללו ומדוע צריך לקשור את החוטים השחורים? חשבתי שזה אינפוזיה..".
"זו מצוות התפילין שציווה הקב"ה את ישראל, כל יהודי צריך להניח אותם בכל יום", השיב הבן.
לאחר מכן ניגש הרופא לטפל ברב וביקש להבין את פשר מצוות התפילין, הרב הסביר לו שהקב"ה הוציא את בני ישראל ממצרים והציל את הבכורות, וציווה אותנו על מצוות התפילין, וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ (שמות יג, ט), ודרכה נקשרים אנו לה' יתברך.
"אני לא מבין את זה", טען הרופא, "למה צריך לקשור את הרצועות הללו כדי להתקשר עם הקב"ה? אדם יכול לקשור עצמו גם בלא זה..".
הרב נשאר שליו ורגוע וענה לרופא בסבר פנים יפות: "אֹמר נאמנה, כמה שאנסה להסביר לך זאת לא אצליח, רק אם אתה בעצמך תקיים את המצווה, תניח תפילין לפחות עשרה ימים, אוכל לשבת ולהסביר לך את כל פרטי המצווה ודקדוקיה, ללא שתעשה את המצווה בגופך לא אצליח להסביר לך. את כוונת המצוות יכול האדם להבין רק אם מוכן לעשותם".
הסכים הרופא, נתן לו הרב תפילין מהודרות והסביר לו כיצד להניחם, בנוסף לכך העניק לו סידור יוקרתי במתנה והסביר לו כיצד לקרוא ברכות השחר וברכות התורה. הפרופסור לקח את הסידור והתפילין ובכל בוקר היה מניחם וקורא ברכות השחר, ברכות התורה ופרשת שמע ישראל.
תוך כדי ברכות השחר התבונן הפרופסור במילים והתפעל, "יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה, וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים (=הפה, האף וכדו'), חֲלוּלִים חֲלוּלִים (=המעיים, הלב וכדו').. אלקי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה. אַתָּה בְרָאתָהּ, אַתָּה יְצַרְתָּהּ, אַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי"
"יש בברכות אלו מגמה רפואית", אמר הפרופסור בליבו, והמשיך לקרוא את שאר הברכות בחשק ובשמחה, אח"כ קרא ברכות התורה ושמע ישראל, התבונן בכל מילה והרגיש שקשה לו להיבדל מכך. בערב לאחר שגמר את עבודתו, קרא הפרופסור לכמה אנשים דתיים וביקש שיסבירו לו על "הבתים" האלה שהוא מניח בבוקר.
הם הסבירו לו על יקרות מצוות התפילין, וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כח, י), ודרשו רבותינו (ברכות ו, ע"א), מהו שם ה'? אלו תפילין שבראש, כתר מלכו של עולם (זוהר הקדוש).
שמח הפרופסור וביקש לדעת עוד. הסבירו לו שבכל שבת הולכים כל היהודים לבית הכנסת, ובשבת לא מניחים תפילין. התלהב הפרופסור וביקש שיקחו אותו איתם לבית הכנסת. וכך התקרב לשורשי היהדות.
לאחר עשרה ימים לא הגיע הפרופסור אל הרב, לא היו לו כבר שאלות, לאחר תקופת זמן ראה אותו הרב וחשב בליבו "מי יודע אם בכלל הוא הניח את התפילין שנתתי לו".
אך להפתעתו הביא לו הפרופסור את התפילין והודה לו הודאה רבה, "תודה רבה הרב, איני זקוק לתפילין אלו יותר, יש לי כבר תפילין משלי, קניתי תפילין וציצית מהודרות, הלכתי בשבת לבית הכנסת להתפלל, יש לי כבר תשובה לכל השאלות, אתה לא צריך להסביר לי.."
כשהאדם מתחיל לעשות את המצווה, היא פועלת ומשרה עליו קדושה וטהורה ומסלקת ממנו את כל הקושיות, אין צורך יותר בהסברים.
וזה מה שאמרו עם ישראל, "נעשה ונשמע", אם נתחיל לעשות לא יהיה לנו שום קושיות, הכל יובן על הצד הטוב ביותר! ישראל שעמדו על הר סיני – פסקה זוהמתן (שבת קמו ע"א), והרגישו עצמם כמלאכים וכאדם הראשון קודם החטא.
יהי רצון שנזכה להרגיש הרגשה זו, נקבל את התורה בשלימות ונזכה לגאולה שלימה בקרוב, אמן ואמן.