כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה (תהילים קיט, פ"ו)

דברי קודשו של מורינו ורבנו מרן ראש הישיבה

הגאון ראובן אלבז שליט"א

ליל ראשון ט"ז אלול

כָּל מִצְוֹתֶיךָ אֱמוּנָה (תהילים קיט, פ"ו)

תורה בלי אמונה אין לה שום קיום

ברוכים הבאים בשם ה' ברכנוכים מבית ה'[1] (תהילים קיח, כז).

בלי האמונה אין לתורה הקדושה  שום קיום, אפילו יקיים האדם את כל מצוות התורה, אם אין לו את האמונה בה' זה לא שווה כלום.

לכן הדיברה הראשונה שהקב"ה דיבר זו מצוות האמונה, אָנֹכִי ה' אלוקיך אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ (שמות כ, ב-ג).

[1] ברכת ברוכים הבאים לקצינים היקרים שבאו להשתתף עמנו באמירת הסליחות ולחזק את עצמם בדברי תורה, ה' ישמור אותם ויחיהם, יצליח אותם בכל מעשי ידיהם, ויזכו בעזרת ה' תמיד לשובע שמחות, שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח (תהילים טז, יא).

כבוד הקצינים היקרים מחיל האוויר שהגיעו ה' ישמור אתכם, אני שמח לקדם את פניכם.

ושחקני נבחרת ישראל, ה' ישמור אותם שהגיעו מהצפון הרחוק, רצו לשמוע היום סליחות, ה' ישמור אתכם ויחייכם. משמח את הלב לראות אתכם פה, אופיר קרייף היקר, טוב, הוא כבר בקיא ורגיל בסדר העבודה פה בישיבה, חן עזרא ואלון תורג'מן, ברוכים הבאים.

כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם

אמונת יציאת מצרים – מעיקרי הדת

מצוות האמונה בבורא יתברך שהוא ברא את עולמו והוציא את עמ"י מארץ מצרים.

הרמב"ם כותב (יעוי' בפ"ז מהלכות גניבה הי"ב) שאם אדם לא מאמין שהקב"ה הוציא את ישראל ממצרים הוא גם לא מאמין בה' ואין לו חלק ביהדות.

היסוד הראשון זה האמונה שעמ"י היה עם משועבד, עבד נרצע, עובד יומם ולילה שני משמרות.

במדרש מובא (בראשית רבה כז, ב ובשמות רבה ועוד) שמעולם לא ראו ישראל את אור השמש בביתם, המצרים היו מעירים אותם מבעוד לילה ומחזירים אותם רק לאחר שהחשיך, כדי שלא יראו את השמש בביתם, שלא יהיה להם כלל קשר לבית, משהו נורא ואיום, עד כדי כך.

וזה מלבד עבודות הפרך שעבדו בהם בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה (שמות א, יד), שחטו את בניהם וזרקום לנהר, פרעה היה שוחט את תינוקות ילדי ישראל ורוחץ בדמם. המצרים היו מתעללים בעם ישראל ואף אחד לא העלה בדעתו שיש סיכוי שאותו עם מסכן ובזוי יצליח לצאת ולהשתחרר מהמעצמה הגדולה בעולם באותה תקופה.

ולכן כששמע יתרו (שהיה מושל מדיין) שעמ"י יצא ממצרים, כִּי הוֹצִיא ה' אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם (שמות יח, א), אמר בליבו: "זה פלא, איך הקב"ה הוציא אותם?" עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים (שם שם, יא). פלא פלאות, הקב"ה הוציא את ישראל ממצרים!

אנו חייבים לזכור זאת, היינו מעונים והקב"ה הוציא אותנו, מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּ-הּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ-הּ (תהילים קיח, ה).

וברוך ה' לא רק הוצאנו הקב"ה ממצרים אלא גם נתן לנו את ארץ ישראל לחיות בה, הוא בעצמו ברא את העולם ונתן לנו את הארץ הזאת, זה לא שלקחנו אותה כך סתם, אלא הקב"ה נתן לנו, נתן לאברהם יצחק ויעקב ובה אנחנו חיים ברוך ה' (יעוי' בפירוש רש"י בחומש בראשית פ"א פסוק א' בשם אביו רבי יצחק, וע"ע בעניין זה בהרחבה בשיעור הלוין פרשת בראשית תשע"ו).

אבל עיקר האמונה להאמין שהקב"ה הוא הבורא והוא היוצר והמקיים את העולם בכל רגע, וברגע שירצה חלילה וחס לא לקיים את העולם הוא יחזור לתוהו ובוהו.

העולם לא חי מעצמו, אין דבר כזה שהעולם חי מעצמו, ישנם אנשים שחושבים: "תשמע, זה טבע".

מה זה טבע?! אתה רואה את כל הבריאה כולה מקשה אחת, הכל מסודר, החיות, הציפורים והדגים, כל אחד במקום שלו, זה לא דבר מובן מאליו, ודאי שיש יד מכוונת והוא בורא העולם שיצר אותם ואותנו, כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ (תהילים קנ, ה), על כל נשימה ונשימה שאדם זוכה ברוך ה' לנשום צריך להודות לבורא עולם (בראשית רבה יד, ט).

הדבר הראשון זה האמונה בה'.

וְהַבּוֹטֵחַ בה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ (תהילים לב, י)

הקובע עתים לתורה לא יאבד שום דבר כתוצאה מכך

דבר שני – ביטחון, א' ב', א-אמונה, ב-ביטחון, לבטוח בו יתברך, אתה מאמין בו? אז גם תבטח בו.

לפעמים אדם מוכן לוותר על מצוות מסוימות, מכיון שחושש "איך אני אסתדר".  מה זה "איך תסתדר?" הקב"ה ישתבח שמו ידאג שתקבל את המגיע לך, וכי מה אתה חושב, בגלל שאתה מקיים את המצווה הוא יפסיד לך את הדבר? חלילה וחס, וְהַבּוֹטֵחַ בה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ (תהילים לב, י).

נספר סיפור בקצרה על מידת הביטחון:

ליהודי בעיר חלאב הייתה חנות בה עבד כמתווך, כל יום הוא היה פותח את החנות שלו מהשעה עשר עד השעה שתיים בצהריים, לאחר מכן היה חוזר לביתו והולך ללמוד את לימוד התורה הקבוע שלו.

והנה, יום אחד מגיע אליו אדם ומציע לו עסקת תיווך רצינית, יש לו שני יהלומים יקרים מאוד מאוד והוא רוצה שיתווך לו מישהו שראוי לקנותם.

השעה כבר הייתה מאוחרת, שתי דקות לשתיים, והיהודי כבר התכונן לסגור את חנותו, פנה אל אותו אדם ואומר לו: "תסלח לי, הגעת מאוחר, עוד מעט שתיים, אני סוגר את החנות, אני לא מתעסק בזה עכשיו".

הציע לו אותו אדם דמי תיווך כפולים, במקום לקבל 4% יקבל 8% מהעסקה, סכום עסק, אולם אותו יהודי היה עיקש ולא הסכים, אמר: "מחר בעשר בבוקר  אני פותח שוב את החנות, תוכל להגיע".

"לא אדוני", רעם אותו אדם, "אני צריך ללכת היום בחזרה, אין לי פה אף אחד, אני חייב ללכת היום".

"מצטער, איני יכול", ענה המוכר, "יש לי קביעות עתים לתורה ואיני מוכן לוותר עליה בשום פנים ואופן, וגם לא למכור אותה תמורת שום הון שבעולם". חזר היהודי לביתו במחשבה שאיבד את התיווך.

אותו אדם החביא את היהלומים שלו בין התרבושים (כובעים) שהיו בראשו.

כשהגיע היהודי לביתו סיפר לאשתו שהגיע אדם אחד והציע לו עסקה גדולה של תיווך אך הוא סירב, אמר לו אשתו: "למה סירבת? היית לוקח את העסקה ומחר ומחרתיים לא היית פותח את החנות ולא היית עובד, היית הולך ללמוד".

אמר לה היהודי: "לא אשתי היקרה, זה לא שייך לעשות פעם ככה ופעם ככה, האדם צריך להיות קבוע, זמן לימוד- זה זמן לימוד, מה שמגיע לי אני אקבל, ומה שלא מגיע לי לא אקבל, לא אבטל בעבור זאת את קביעות העתים לתורה שלי".

"טוב", ענתה האשה, "אתה יודע יותר טוב ממני, זו מידת הביטחון שלך".

למחרת בבוקר יצא היהודי מביתו וראה שעושים מכירה פומבית של בגדים, מעילים ותרבושים, עבר שם ושאל מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה (מושאל מאסתר ד, ה).

"אתמול אדם אחד קיבל התקף לב ומת במקום, לא היה לו שום תעודה מזהה ואף אחד לא הכיר אותו, לכן החליטו לעשות מכירה פומבית על בגדיו וההכנסות ילכו קודש לקופת המדינה", אמרו לו.

ראה היהודי שמוכרים את החליפות, וחיכה שימכרו את התרבוש (הכובע) של אותו אדם, בתקווה שאולי עדיין נמצאים שם היהלומים.

והנה, הגיע שעת מכירת התרבושים, צעק המוכר: "חמשה תרבושים, מי רוצה? אפשר לשטוף אותם ולהשתמש בהם..".

אחד צעק: "חצי מג'יטה" (סכום כסף קטן שהיה בזמנם).

שמע זאת היהודי והוסיף על המחיר: "מג'יטה אחת".

אדם שלישי הצטרף למכירה ואמר: "מג'יטה וחצי".

היהודי הוסיף עליו את המג'יטה האחרונה שהייתה לו: "שני מג'יטים".

"שניים פעם ראשונה, שניים פעם שניה, שניים פעם שלישית- זכה!" הגיע המוכר ליהודי וזרק עליו את התרבושים ואמר: "יהודי מלוכלך, כך את כל הלכלוך הזה..".

היהודי לקח את הכובעים, הלך לפינה, חיפש ביניהם, ולשמחתו ראה את שני היהלומים הנוצצות, צהלה הייתה בפניו ואמר בליבו: "הקב"ה רצה שאקבל את שני היהלומים הללו ולכן זכיתי בהם".

חזר היהודי לביתו וסיפר לאשתו שאותו אדם מת, האשה אמר לבעלה: "חבל, אתה רואה? איבדת את כל הדמי תיווך, הוא כבר מת ולא יבוא אליך..".

"לא אשתי", ענה הבעל, "הקב"ה רצה שאקבל את הכל, גם את היהלומים.. ברוך ה' קניתי את הכובעים בשני מג'יטים וזכיתי לשני יהלומים נוצצים".

וְהַבּוֹטֵחַ בה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ (תהילים לב, י), אדם לא יאבד שום דבר כתוצאה מקביעת העתים לתורה שלו, ידע האדם נאמנה שהקב"ה מכין לו את הכל ואפילו יותר, הוא לא יפסיד מזה, וְהַבּוֹטֵחַ בה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ (תהילים לב, י).

יהי רצון שנזכה לברכת וְיִבְטְחוּ בְךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ כִּי לֹא עָזַבְתָּ דֹרְשֶׁיךָ ה' (תהילים ט, יא), נזכה לביטחון אמתי ואמונה אמתית ולגאולה השלימה בקרוב, אמן ואמן.