משלמים כסף על השם
"הנה, הגעתי!" – כך אמרו מגורשי ספרד שהגיעו לארצות שונות בצפון אפריקה. איך הם אמרו את זה? "בנבניסתי!", וזהו, בעצם מקורה האמיתי של שם המשפחה המפורסם בנבנישתי.
בתנועה הגדולה שנכפתה על המגורשים, הרוב פנו שמאלה לעבר צפון אפריקה, מתוך הנחה שהמיצר הקטן (מיצר גיברלטר) המפריד בין ספרד לצפון אפריקה, יקל לחצות חזרה עם מותו של העריץ התורן (זה לא עבד). כיום השם "אזולאי" מצטרף לשמות מרוקאיים מובהקים כגון 'ועקנין' 'ואוחיון', ואולם מקורו בעצם הוא מספרד ומפורטוגל: "אזולאי" הוא מרוקאי חדש שדם אירופאי זורם בעורקיו (כחול עניים).
בין מגורשי ספרד היו גם אלה שגלו לארצות אירופה: הורוויץ, בקשט, זינגר ועוד. היו גם כאלה שגלו מצפון אפריקה לאירופה ושמם שונה בהתאם. משפחת "אפשטיין" המפורסמת ביניהם.
ואם מדברים על אשכנזים וספרדים, "מוצאם של יהודי אירופה הוא בעיקר מגרמניה שנקראה בעבר "אשכנז", ולכן הם נקראים 'אשכנזים'", מסביר אבי יצחק. "רוב יהודי ארצות הים התיכון הם מצאצאי היהודים שגורשו מספרד בסוף המאה ה-15, ולפיכך הם 'ספרדים'".
דרך אגב, בארצות האסלאם נהגו לכנות את תושבי הארצות הנוצריות בשם 'פרנקים', ולכן היהודים הספרדים שבאו אל ארצות אלה מספרד האירופית – אחרי גירושם ממנה, כונו בשם זה – 'פרענקים', שדבק, כמה אבסורדי, ככינוי של גנאי בפי העם לאלו שהגיעו מצפון אפריקה.
"בדיקה ועיון לאחור", ממשיך אבי יצחק "מגלה כי יש שמות משפחה מושקעים ושנבחרו בקפידה, ויש כאלו שמקורם אקראי".
עמאר – היא ראשי תיבות של "עפר, מים, אש ורוח" – ארבעת היסודות על פי הקבלה.
אבגי – גימטריה עשרים ושם – שם הויה.
זק – ראשי תיבות "זרע קודש".
סגל – ראשי תיבות "סגן ללוים" (ולא כמו שהשתרש בטעות "סוף גנב לתליה").
חרל"פ – ראשי תיבות "חכם ראשון ליהדות פולין".
כץ – ראשי תיבות כהן צדק.
וייל – שיכול האותיות "לוי", ועוד רבים.
ואולם, יש שמות שנבחרו במהירות, מתוך כורח, ולפעמים מתוך טעות משעשעת:
שם משפחתו של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, הוא "ברעמדיקר" שפירושו – רחמן, משום שכאשר הגיעו הפקידים לביתו לשאול מהו שם המשפחה הנבחר, היה הצדיק עסוק בשיחה נרגשת עם ריבונו של עולם וצעק: ברעמדיקר! כך גם נרשם שם המשפחה המתאים להפליא!.
גם המצב הכלכלי, עשוי להוות אינדיקציה למידת מכובדותו של השם. בתקופה מסויימת, עלו השמות כסף. מי שרצה שם משפחה בעל משמעות מכובדת, נאלץ לשלם. כך אירע שאת השמות הנחשקים, בעלי המשמעות הכבודה – קיבלו העשירים, ואילו העניים נאלצו להסתפק בשמות בזויים – כמו: פיסח, עילג, צולע וכדו'.