שנים ארוכות הסתדרה האנושות גם ללא שמות משפחה, עד שהוחלט שחייבים לתת זהות ושייכות לכל שבט מצומצם. פרטים מרתקים על המסע שבבחירת שמות המשפחה מאז ועד היום.
מהו אפוא טיבו של שם המשפחה שלכם? האם קוראים לכם בשם עברי או לועזי? ואולי גם לכם יש איזה דוד נלהב וחתרני בעל משיכה לגינאולוגיה (חקר המשפחתיות) אשר חקר ובדק את מקור שם המשפחה שלכם והעלה בחכתו כמה ממצאים מעניינים (אלא אם כן אתם "סתם" כהן או לוי)? האם היה שינוי בשלב כלשהו בשם המשפחה? גלגול מעניין? האם אתם קרואים על שם מאורע כלשהו? ואולי על שם מקצוע או תואר?בדרך כלל, מגלה לנו שמו של אדם מיד את מהותו, לפחות העדתית, אבל בעצם שם יכול לגלות הרבה מעבר לכך. היסטוריה, שייכות וסיפורים מרתקים מקופלים בשמות המשפחה שלנו.ביהדות, מתלווה למושג "שם" ערך מוסף. שמו של אדם, כך נטען, מספר על אודותיו רבות.
הבה נקווה שמי שבמקור היה לא עלינו פיסח או צולע –"קוסונוגי" (בתרגום חופשי מרוסית), ניצל את ההזדמנות הדמוקרטית בבואו לארץ, על מנת להחליף את השם…
כיום, בארץ, יכול כל אחד לשנות ולבחור את שמו כמו גם את שם משפחתו, ואולם בעבר היו הכללים מעט יותר נוקשים.
"במשך רוב תקופת הקיום היהודי בתפוצות", אומר חיים גיוזלי – מנהל מחלקת המידע והמאגר של 'בית התפוצות', "למרבית היהודים לא היו שמות משפחה כלל. בדומה לתקופה המקראית, כל אדם נקרא בשמו הפרטי, ולפעמים בתוספת שם אביו. לדוגמא: שמעון בן דוד. 'בן' לא היה שם משפחה אלא חלק משמו הפרטי של האדם. בנו כבר לא נקרא 'בן דוד' אלא – 'בן שמעון'".
מתי התחילו, אם כן, להשתמש בשמות משפחה?
"השימוש בשמות המשפחה אצל יהודים, מופיע לראשונה במאה העשירית בצרפת, בספרד, אטליה וצפון אפריקה, במרכז אירופה ובמזרחה. שמות משפחה נכנסו לשימוש במאה השש עשרה בעיקר אצל משפחות ממעמד גבוה. נשיאת שם משפחה הייתה סימן למעמד גבוה ומכובד, אבל רק במאה השמונה עשרה בקירוב, התחילו רוב היהודים לאמץ להם שמות משפחה".
מדוע?
"הסיבות לכך רבות ומגוונות ותלויות בנסיבות השונות בכל מקום או תקופה. לעתים קרובות היה זה השלטון, אשר לצורכי מיסוי, מיפקד אוכלוסין, גיוס לצבא וכדו' (במדינות מסוימות), קבע החוק כי לכל משק בית אמור להיות שם משפחה קבוע שעובר מדור לדור. התהליך התרחש בתקופה של שינויים בשיטות הממשל העירוני והארצי, שנבעו בין היתר מגידול מהיר של אוכלוסיית הערים".
השימוש בשמות המשפחה אצל יהודים, מופיע לראשונה במאה העשירית בצרפת, בספרד, אטליה וצפון אפריקה, במרכז אירופה ובמזרחה. שמות משפחה נכנסו לשימוש במאה השש עשרה בעיקר אצל משפחות ממעמד גבוה. נשיאת שם משפחה הייתה סימן למעמד גבוה ומכובד, אבל רק במאה השמונה עשרה בקירוב, התחילו רוב היהודים לאמץ להם שמות משפחה.
בחירת שמות משפחה
"שמות המשפחה היהודיים נחלקים לכמה קבוצות עיקריות", אומר דוד אבי יצחק – גינאולוג. "ההבחנה הראשונית היא בין שמות שמשפחות יהודיות בחרו לעצמן, לבין שמות שהוצמדו להן על ידי הסביבה או השלטון".
"כאשר ניתנה ליהודים אפשרות לבחור שם משפחה, הם נשענו בעיקר על המקורות היהודיים: התנ"ך, השפה העברית והארמית. הם השתמשו בשמות הפרטיים התנכיי"ם, וגם בשמות של מקומות תנכיי"ם: ערים, אתרים ומבנים בארץ ישראל. אלא , שבדרך כלל לא השתמשו היהודים בשם כפשוטו אלא שינו מעט את צורתו בצליל או בכתיב. לעיתים הוסיפו לו תחיליות וסופיות בלשון המקום בו הם חיו. הם עשו זאת מפני שרצו בו זמנית גם לשמור על מסורת אבותיהם וגם לחיות בשלום במקומם".
בפולין הוסיפו את ה"סקי" וברוסיה "איץ'". העיר ווילנא הייתה פעם שייכת לפולין ופעם לרוסיה, ולכן יש גם "ולנסקי" (פולני) וגם "וילנר" (רוסי).כך למשל הפך השם הפרטי יעקב לשם משפחה – יעקובזון, שפירושו בגרמנית וביידיש – בן יעקב. הסופית 'זון' שיוותה לשם צליל גרמני. וכן שמות נוספים: נתן – זון, מיכל – זון, ישראל – זון.
"ככלל, השפה" אומר גיוזלי, "היא גורם מובהק של זיהוי תרבותי. מי שנקרא אייזן או אייזנברג – הוא ככל הנראה ממוצא אירופי, ומי ששם משפחתו חדד או חמו – מוצאו מארץ דוברת ערבית. כיום רבים נוהגים להמיר גם שמות משפחה – שמקורם בשפה זרה, בשם התואם את שפת המקום שהיגרו אליו. בישראל גם חדד וגם אייזנברג יכולים להיות ל"אביב" בגלל העברות".