וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן משֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים (שמות יח, א).
במדרש (שמות רבה כז, ט) הובא על פסוק זה: "הדא הוא דכתיב (ישעיה נה, ג): 'שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם'. היאך חביבים ישראל שהוא מפתה אותם, אמר להם [הקב"ה לישראל]: אם יפול אדם מראש הגג כל גופו לוקה, והרופא נכנס אצלו ונותן לו רטיה בראשו, וכן בידיו, וכן ברגליו ובכל אבריו, נמצא כלו רטיות. אבל אני איני כך אלא רמ"ח אברים באדם הזה, והאוזן אחד מהם, וכל הגוף מלוכלך בעברות והאוזן שומעת, וכל הגוף מקבל חיים, 'שמעו ותחי נפשכם', לכך אמר (ירמיהו ב, ד) 'שִׁמְעוּ דְבַר ה' בֵּית יַעֲקֹב'. וכן אתה מוצא ביתרו, שעל ידי שמיעה זכה לחיים, ששמע ונתגייר, שנאמר: 'וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו'".
המדרש מלמדנו יסוד נפלא.
בנוהג שבעולם, אדם העובד, למשל, בבנין, וחלילה, במהלך העבודה נפל ונשברו איבריו, וגם קיבל מכה בראשו. כל גופו שבור ורצוץ, "מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה" (ישעיהו א, ו). כדי לרפאו, צריכים לחבוש בנפרד כל אבר ואבר שנפגע: גבס על הרגל, גבס על היד, אם נפגע בבטנו הוא זקוק לטיפול אחר, ואם נפגע בעינו הוא נצרך לטיפול בעין, וכן בכל גופו. אם יטפלו באבר אחד, זה לא ירפא את האברים האחרים.
אומר הקב"ה לכלל ישראל: הנהגתי עמכם שונה. אם אדם נכשל בעברות בכל גופו – באזניו שמע לשון הרע, ליצנות ושקרים; בידיו עשה איסורים שונים; בטנו מלאה מאכלות אסורים; רגליו הולכות למקומות לא טובים; ראשו מלא בהרהורים אסורים; כל אבריו נכשלו בעברות – עם כל זאת, די אם יטפלו באחד מאבריו, כדי שכל גופו יבריא. אם הוא יטה את אזנו לשמוע דבר ה', אזי כל גופו ירפא!
על כך אומר הנביא: "שמעו ותחי נפשכם". האוזן הוא האבר הגורם לאדם לחטוא, והוא האבר שדרכו ניתן לרפא את כל הגוף.
לכן נאמר בגמרא (בבא קמא פה ע"ב) ונפסק להלכה (חו"מ סימן תכ סעיף כה), כי אדם החובל באחד מאברי חברו, משלם לו את הנזק שנגרם לאותו אבר. אם שבר את רגלו – משלם דמי רגלו, שבר את ידו – משלם דמי ידו. אולם אם הוא פוגע באוזנו של חברו וגורם לו להיות חרש – עליו לשלם דמי כולו.
כי השמיעה בכוחה לרפא את כל הגוף, אם רק יטה האדם את אזנו לשמוע את דבר ה'.
♦♦♦♦♦
לפני שנים היתה בירושלים קבוצה של צעירים, שמדי ליל שבת היו מגיעים לאזור בו מתגוררים שומרי המצוות, כדי להתגרות בהם. הם היו נוסעים במכוניות, עושים חריקות בכביש, זורקים אבנים ומגדפים עוברים ושבים.
פעם בליל שבת, עבר שם אחד הרבנים מבתי ורשא, וכאשר ראש החבורה הזאת ראה אותו, החל לצעוק לעברו ולקלל אותו.
הרב עצר מהילוכו, קרא לאותו צעיר ושאל אותו מה הוא רוצה. השיב הלה, כי מרגיז אותו מדוע החרדים חוסמים כבישים, ואינם נותנים לנסוע בחופשיות.
אמר לו הרב: "אני מוכן להסביר לך הכל, רק בוא עימי לביתי, ושם אסביר לך".
הצעיר הסכים להתלוות לרב אל ביתו, ושם החל לשוחח איתו. כאשר הוא שמע את שם משפחתו של הצעיר, אמר לו שהוא הכיר את סבו, שהיה ממשפחה חשובה ואצילית. הוא דיבר על ליבו של הבחור שימשיך את מורשת אבותיו, שהיו חסידים נלהבים, דבקים בהלכה ובתורה, וכך נמשכה שיחתם שעה ארוכה. במהלכה הגישה אשתו של הרב לצעיר ממאכלי השבת, ואט אט חלחלו הדברים אל ליבו.
אותו צעיר התגורר בקיבוץ, והרב נסע אליו לקיבוץ ביום ראשון, כדי לקבוע מזוזות בביתו. לאחר מכן שכנע אותו לבוא ולגור בירושלים, ואפילו דאג לו שם לדירה.
אותו צעיר שהתגורר מול בית חמי ז"ל, שב בתשובה שלימה, הקים בית של תורה, בנו ר"ם בישיבה חשובה ויש לו נכדים ונכדות הנשואים לתלמידי חכמים!
כל זאת רק מכיון שהסכים להטות אזנו ולשמוע, כי על ידי השמיעה אפשר לרפא את כל הגוף ואף החוטא ביותר, אם רק יסכים לשמוע לדברי מוסר ויראה, כל גופו ונשמתו ירפאו ויזכה לשוב אל דרך התורה והמצוות.
♦♦♦♦♦
יהודי ששומע דברי חיזוק על תורה ועל יראת שמים, ועם כל זאת לא משנה את דרכו – אין זה נקרא ששמע. השמיעה נחשבת לשמיעה רק כאשר היא מתבטאת בקיום הדברים הלכה למעשה.
דוגמא לשמיעה שהביאה לתוצאות מעשיות, היא המעשה הבא, בהורים חילונים ששלחו את בתם הקטנה לגן הדתי שבקרבת ביתם. באה הבת ביום שישי ואמרה לאימה: "הגננת אמרה שצריך להדליק נרות שבת".
אמרה האם: "אנחנו לא מדליקים".
"אבל הגננת אמרה שכל היהודים מדליקים", התעקשה הילדה.
"תעזבי, אנחנו לא!".
"אם את אינך מדליקה", אמרה הבת, "אני אדליק".
נזפה בה האם, אבל הילדה בשלה. הלכה למכולת וביקשה שני נרות. בעל המכולת, שהכיר את המשפחה, ידע שהם אינם מדליקים נרות שבת, וחשב לעצמו: כנראה שיש להם אזכרה. נתן לילדה שני נרות נשמה.
בכניסת השבת נסגרה הילדה בתוך חדרה והדליקה את שני הנרות.
אמה נכנסה לחדר ונבהלה. מה פשר נרות הנשמה הללו?" שאלה את בתה.
"הדלקתי שני נרות", אמרה הילדה, "אחד בשבילך, אמא, ואחד בשביל אבא"…
האמא היתה מזועזעת עד עמקי נשמתה. כבר למחרת הלכה לבית הכנסת, היא ובעלה התחילו לשמור שבת, וחזרו בתשובה שלימה.
זוהי שמיעה נוגעת ללב, שנכנסת מיד ומשפיעה על האדם לשנות את דרכו ואת מעשיו.
♦♦♦♦♦
הקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ישנם שואלים: אם ה' בחר בנו, מדוע אינו נותן לנו לעשות כרצוננו?
התשובה לכך, אומר הקב"ה לעם ישראל, כל אהבתי אתכם היא בעבור שאתם הולכים בדרכי, ולא סוטים מהמסילה שקבעתי לכם. ברגע שחלילה, תסטו מדרך הישר, לא זו בלבד שלא תועילו לעצמכם, אלא גם תחריבו את העולם, כי אתם יסוד העולם וכל העולם תלוי בכם, ככתוב: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים" (בראשית א, א) – בעבור ישראל שנקראו ראשית (ויקרא רבה פרשה ל"ו).
משל למה הדבר דומה? בזמנו, כאשר הרכבת היתה כלי הרכב המשוכלל ביותר בעולם, שאלה הרכבת את אנשי העולם: "אתם אומרים שאני הרכב שאפשר להפיק ממנו את מירב התועלת, אם כן מדוע הינכם כובלים אותי בין שני פסים אלו ותו לא, מדוע לא תעניקו לי יותר חופשיות?…
ענו לה מתכנני הרכבת: אוי רכבת טפשה, כל מעלתך נובעת רק מכך שאת נמצאת בין שני פסים אלו. כל סטיה מקו זה מסכנת ועלולה להרוס עולם ומלואו!
כך אומר הקב"ה לעם ישראל: אתם עם חכם ונבון, ולטובתכם ולהנאתכם נתתי לכם את התורה הקדושה, אשר היא, ודוקא היא, תשמור עליכם ותביא תועלת גדולה לכם ולכל העולם כולו.
♦♦♦♦♦
עם ישראל בתוך תורתו, דומה לטייס הנמצא בתאו שבתוך מטוס קרב, ונשלח להפציץ מטרה מסויימת בשטח האוייב. האם יכול הטייס באמצע הטיסה לחשוב לרדת קצת לטייל, כדי לא להיות 'כבול' בתאו? האם יעלה על דעתו להתלונן מדוע 'כבלו' אותו, הרי השקיעו בו כל כך הרבה והוא משובח ומעלה, ומדוע לא יתנו לו לעשות ככל העולה על רוחו?…
אדרבה – אומרים לטייס הזה – דוקא מכיון שאתה מעולה והולך לבצע משימה חשובה מאוד – עליך להיות כבול למשימה ולא להסיח דעתך ממנה כלל וכלל!
כל יהודי הוא בבחינת 'טייס' ואף יותר מכך! כל נשמה ונשמה שירדה לעולם הזה ונכנסה לתוך ה'מטוס' – זה הגוף – צריכה לנוט את דרכה בעולם על פי התורה הקדושה, לדעת מה אסור ומה מותר. אם תשלח את ידה לכפתור חשמלי בשבת, ותדליק את האור – היא עלולה 'לפוצץ' את 'המטוס' על יושביו. "לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה" (שמות יט, יג), היזהר והישמר לנפשך!
לפעמים צריך לסגור את העיינים, ולפעמים צריך למלמל בשפתיים, ישנן הנחיות שונות בהתאם למצב הנתון.
מדי פעם מוטל עלינו – ה'טייסים' – לשלוח הודעה למרכז הבקרה ב"יוסטון", זוהי הברכה הנשלחת לשמי מרום. כל מילה נקלטת ומשודרת למעלה, בעולמות העליונים. בעבר היה קשה להאמין בכך, אבל כיום כולם מבינים שאין בכך פלא. הרי כל אחד יכול לדבר במכשיר מוסיים כאן, וישמעוהו במרחק אלפי קילומטרים, בארצות הברית.
זוהי מעלתו של עם ישראל, וממנה נובעות הרבה מן החובות המוטלות עלינו כיהודים, עמו הנבחר של בורא העולם!