“רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ: מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לה’ תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם” (במדבר טו, כ-כא).
אחת המצוות המוזכרות בפרשתנו היא מצות הפרשת חלה, רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ. מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לה’ תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם (במדבר טו, כ-כא). רבותינו בגמרא (ירושלמי, חלה פ”ג ה”א) דרשו מהמילים “רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם” שחיוב הפרשת חלה מתחיל מיד בנתינת המים בקמח כשהעיסה עדיין בתחילת יצירתה.
ובדרך רמז ביאר הגאון רבי משה סופר זצ”ל בעל ה”חתם סופר” שהורתה לנו בזאת התורה שחינוך הילדים צריך להתחיל משעה שנמצאים הילדים בראשית חייהם ומוטלים בעריסה.
כבר אז עלינו לנטוע בליבם קדושה וטהרה, אהבת תורה ויראת שמים ולא לדחות זאת לעתיד, כי בחינוך הילדים תופס הכלל “יפה שעת אחת קודם”.וזהו הטעם שציותה התורה להביא את הילדים בעודם קטנים למצות הקהל, לפי שגם בעודו קטן הילד קולט שומע ומבין את הנעשה סביבו ונשמתו סופגת קדושה וטהרה מבית המקדש ומשמיעת דברי התורה.
♦♦♦
בארה”ב גילו בשנים האחרונות תופעה מוזרה שהילדים אוהבים לשמוע רק מוזיקה רעשנית ופרועה, ונפשם קצה במוזיקת הרגש השקטה והעדינה.
לאחר חקירות ודרישות התברר שהסיבה לכך לפי שלאחר שלושה חודשים מזמן הלידה חוזרת אם הילד לעבודתה ושוכרת את העוזרת הכושית לטפל ולשמור על הילד, והיא שומעת ומשמיעה לילד את השירים הרועשים הללו שהם נחקקים בליבו וכשגודל חפץ לשמוע דווקא את השירה הזו.
לכן אל לא לאדם לחשוב ולומר מה יש בזה שהילד שומע חדשות או מוזיקה שאיננה ראויה, הוא קטן ולא מבין.
הילד שומע, קולט ומבין הכל ולכן יש לשומרו ולחנכו לתורה ויראה כבר מצעירותו בעודו מוטל בעריסה!
ורבינו עובדיה מברטנורא בביאורו על מסכת אבות (פ”ב מ”ח) בביאור המשנה “אשרי יולדתו”, כתב:
אשרי יולדתו – מאושר במידות טובות עד שכל העולם אומרים עליו אשרי מי שילדתו.
ויש אומרים, על שם שהיא גרמה לו שיהא חכם, שהיתה מחזרת על כל בתי מדרשות שבעירה ואומרת להם בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שבמעי שיהיה חכם, ומיום שנולד לא הוציאה ערשתו מבית המדרש כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה.
אשרי יולדתו, אוזניו קלטו דברי תורה, הנפש שלו ספגה את קדושת התורה והיא נתנה לו את האפשריות להיות חכם גדול בחכמת התורה.
♦♦♦
על פי היסוד הנ”ל נוכל להבין גם את הגמרא במסכת ברכות (י ע”א): דוד המלך דר בחמשה עולמות ואמר שירה, דר במעי אמו ואמר שירה, ינק משדי אמו ונסתכל בדדיה ואמר שירה, בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה’ וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו (תהילים קג, ב), ולכאורה לא מובן, על מה אמר שירה זו?
אלא אומרים רבותינו שדוד המלך לאחר שגדל התבונן על נפלאות ה’ יתברך שקבע את מקום חיות המזון של התינוק ליד הלב שהוא מקום בינה, בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין (מנוסח פתח אליהו הנביא), בשונה משאר החיות והבהמות שמקור מזון התינוקות נמצא במקום טינופת, ובשעת אכילתם מסתכלים במקום מטונף, האדם אינו כן אלא בשעת אכילתו צופה ומביט בלב שהוא מקום בינה.
ולכאורה עדיין יש להקשות, ומה בכך אם יינק התינוק ויראה מקום טינופת, הרי קטן הוא ולא מבין דבר, אלא על פי המבואר לעיל הדבר מובן, התינוק קולט את כל המראות שרואה, אפילו בהיותו צעיר לימים, וכדי שיגדל הילד בקדושה וטהרה הפליא ה’ חסדו עליו וקבע שמקום חיותו המזון שלו יהיה במקום בינה.
♦♦♦
ובעניין הרושם הנחקק בילד מהדברים שרואה בימי ילדותו נספר:
הגרמנים הארורים, בכל מקום אשר דרכה כף רגליהם חיפשו אחר בתי כנסיות ומדרשות של היהודים כדי להוציא משם את ספרי התורה ולשורפם בריש גלי לעיני כבל עם ועדה. והנה בהגיעם אל אחת העיירות נכנסו לכל בתי הכנסיות שבעיר, אספו את כל ספרי התורה והניחום בבימה גדולה ברחבת העיר כדי לעשות פולחן גדול מהדבר.
הניחו עשרות ספרי תורה אחד על השני, וקשרו את ילדי היהודים אחד לשני מול ספרי התורה, כדי שיראו איך ששורפים את ספרי התורה שלהם, מזעזע.
בין הנוכחים במעמד נכח ראש הגסטפו ולצידו עמד ראש העיר שהיה יהודי שהתבולל מקטנותו ונישא לגויה והוליד ממנה ילדים גויים, ממש כגוי לכל דבר ללא דת ודין, ראשונה כובד ראש העיר לזרוק את ספר התורה למדורת האש, אך להפתעת הנוכחים סירב ראש העיר לזרוק תחילה את הספר תורה וביקש שיכבדו אדם אחר.
ראש הגסטפו שמע זאת וזעם בראש העיר: “לא, רק אתה תתכבד לזרוק תחילה את הספר של היהודים!”
ראש העיר לא נרתע ועמד איתן בעמדתו: “אני המחליט פה בעיר, אתם בסה”כ אורחים שלי ולא תקבעו לי, אני לא אזרוק את הספר תורה!”
לפתע סובבו את ראש העיר כמה שוטרים נאצים אכזריים בפקודת הגיסטפו ואמרו: “אין לך הרבה ברירות, או שתזרוק ראשון את הספר תורה לתוך מדורת האש, או שנזרוק אותך ראשון למדורה ואח”כ נזרוק את הספרים, הבחירה בידך..”.
“אני לא זורק את הספר בשום פנים ואופן” ענה ראש העיר בעוז, “תזרקו אותי ראשון למדורה!”
כל הנוכחים במקום התפלאו פליאה רבה ועצומה, יהודי מתבולל הנשוי לגויה ורחוק מכל זיק של שמירת תורה ומצוות מוכן למסור נפשו למיתה ולא לזרוק את ספר התורה של היהודים לאש, כיצד יתכן כדבר הזה? מדוע הוא עושה זאת?
עמד ראש העיר ואמר: “דעו לכם, אני זוכר כשהייתי בגיל 4-5 נישקתי את הספר תורה ורקדנו יחד אני ואבא וכל הקהל ביום שמחת תורה, המחזה הזה נחקק בליבי ולעולם לא אזרוק את ספר התורה הקדוש לכבשן האש, לעולם לא! אף אם אצטרך להיזרק במקומו לכבשן האש”, ובאמת כך היה, לאחר שסיים את נאומו זרקו אותו הנאצים הארורים לכבשן האש ובכך מסר את נשמתו לבורא יתברך, הי”ו.
זו גדולת עם ישראל, ישראל אע”פ שחטא ישראל הוא (סנהדרין מג ע”ב), אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי (שיר השירים א, ו), אפילו שאתה רואה אותו חוטא והכל, אל תדאג, זה הכל חיצוני, אל תסתכל עליו במצב העכשוי בו הוא נמצא, אלא תסתכל עליו בצורה כזאת שאם יזכה לקבל עליו עול תורה ומצוות איך יקיים את המצוות בשמחה ובאהבה.
ומכללם של דברים נלמד עד כמה גדולה כחה של ראיה בגיל צעיר היכולה לגרום אפילו ליהודי מומר למסור נפשו למיתה כדי לא לעבור חלילה על מצוות התורה.
יהי רצון שנזכה שכל זרענו יהיה זרע ברך ה’ ויפיצו ויזריחו את אור התורה והקדושה בעם ישראל, אמן.
