לפעמים, בן בא לאביו ומספר לשון הרע על ילד פלוני, שעשה כך וכך, והאב גוער בבנו ומסביר לו שאסור לומר זאת משום "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ" (ויקרא יט, טז) שהרי אין בכך תועלת. משיב הבן ואומר: "אבל אבא, בשבת האחרונה אתה בעצמך סיפרת לנו על פלוני ועל אלמוני שעשו כך וכך, וחשבתי שהדבר מותר"…
אם האבא זהיר בברכות ובתפילה – בניו הקטנים, שרואים אותו, סופגים ממנו יראת שמים ומקבלים עליהם עול מלכות שמים באהבה.
בת שרואה את אמה מתנהגת בצניעות, גם היא הופכת להיות צנועה כְּאִמָּהּ.
על בן עזאי מספרים חז"ל (כתובות סג ע"א) שלא יכול היה להיפרד מהתורה הקדושה, וגם בליל נישואיו ישב ולמד תורה. וכדי שיוכל לשבת וללמוד ביישוב הדעת, מבלי להיות טרוד באחיזת הנר, אשתו – בתו של רבי עקיבא – אחזה את הנר בידיה כל הלילה. ממי היא למדה את ההנהגה הזו? מאמה! 'רחלא בתר רחלא אזלא'(שם), כאמה כן בתה! אמה שלחה את רבי עקיבא, אִישָׁהּ, ללמוד תורה במשך עשרים וארבע שנים, והיתה הולכת ומשרתת בבתי אחרים לפרנסתה, ובלבד שבעלה יוכל לעסוק בתורה יומם ולילה, ובתה ספגה את אותה אהבת תורה ויישׂמה זאת הלכה למעשה בהחזקת הנר עבור בעלה היושב ועוסק בתורה.
החינוך שילד סופג בבית – יישאר חרוט בליבו ובנפשו, והוא ימשיך אותו בחייו האישיים.
לכן, צריך להיזהר מאוד שהבית יתנהל בקדושה, בטהרה ובמידות טובות. לפעמים יש כעס מסויים ואז האבא זורק לאמא (או להיפך) מילה לא כל כך יפה… הילדים קולטים, ולפתע מגלים ההורים שהמילים הללו נכנסו ללקסיקון שלהם… כשילדים רואים שהוריהם אינם מכבדים זה את זה, ומרשים לעצמם לענות זה לזה בצורה שאינה מכובדת דיה – גם הם לא יכבדו את ההורים!
ילדים שרואים אבא, שמגיע הביתה עייף מהעבודה, אוכל משהו ורץ מיד לבית הכנסת לתפילת ערבית, ולאחריה לשיעור תורה – לומדים מכך כמה גדול ערך התפילה ולימוד התורה!
ולאידך גיסא, אבא מכניס את בנו לתלמוד תורה, אולם כשמגיע הביתה מהעבודה הוא מביא איתו שני עיתונים ושוקע בקריאתם עד שנרדם, לא לפני שמעיר לבנו: "מדוע אינך יושב ולומד? מדוע אינך חוזר על המשניות?"… – אדוני! מה אתה רוצה מבנך? יש לו 'מורה דרך' בבית…
♦♦♦♦♦♦
הדוגמא האישית היא אחת המרכיבים החשובים והעיקריים בחינוך הילדים. רמזו זאת בציווי חז"ל "להזהיר גדולים על קטנים", להזהיר מלשון אור וזוהר, "יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ" (דניאל יב, ג).
אם האבא זוהר ומאיר במידותיו ודרכיו, בניו יושפעו מכך ללכת בדרך הטובה, כי כאשר הבנים רואים את אביהם מקיים את המצוות בשמחה והתלהבות, או כשרואים אותו הולך במסירות נפש ללמוד תורה ולא מפספס תפילה במניין בשום אופן – הדבר נחקק במוחם וליבם, וגורם להם להבין מהי מעלת התורה והמצוות, וכך נחשקים ורוצים להידמות לאביהם וללכת בדרכיו.
רבותינו במסכת יומא (פו ע"א) דורשים על הפסוק וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אלוקיך (דברים ו, ה), שיהיה שם שמים מתאהב על ידך.
כיצד אוהבים את ה' יתברך? יש אדם שינשק את ידיו וירימם כלפי השמים, בחושבו שבזה הוא אוהב את ה'…
אך רבותינו מלמדים אותנו שזו לא כוונת התורה בציווי 'לאהוב את ה", אלא אהבת ה' פירושה, "שיהיה קורא (לומד בתורה שבכתב), ושונה (לומד בתורה שבעל פה, משניות וגמרא), ומשמש תלמידי חכמים, ומשאו ומתנו בנחת עם הבריות (מתנהג בדרך ארץ ומידות טובות)", אדם כזה הוא הנקרא אוהב ה' וגורם שיתאהב שמו יתברך בעולם על ידו.
ומה הבריות אומרות עליו? 'אשרי אביו שלימדו תורה, אשרי רבו שלימדו תורה! אוי להם לבריות שלא למדו תורה, (שהרי) פלוני שלימדוהו תורה – ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר (ישעיה מט, ג) וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר!'.
הגר"א כותב בספרו אבן שלמה (פ"א ס"ב) שעיקר חיוּת ועבודת האדם, להתחזק תמיד בשבירת המידות – ואם לאו – למה לו חיים…
זהו העיקר – המידות הטובות והדרך ארץ. בפרט בתוך הבית עם אשתו. ההתנהגות של ההורים ביניהם משפיעה על הבנים, "להזהיר גדולים על הקטנים"- 'תיזהרו הגדולים, כי הקטנים מסתכלים ובוחנים מעשיכם, והדברים נחקקים בליבם!'…