זה היה רגע מכונן והיסטורי. רגע אחד בודד שיצר מציאות חדשה, גלובלית וחובקת עולם. כן. עולם התשובה. הרגע בו פרץ אורו של עולם התשובה מהבקבוק הצר, בעצם נולד שם, ברובע הארמני בעיר העתיקה בירושלים חודש ימים לאחר מלחמת ששת הימים, המלחמה ההיא ששינתה את הכול.
ההתרגשות הייתה גדולה. חלקי ארץ ישראל שוחררו, וגולת הכותרת, ירושלים העתיקה פתחה את שעריה למבקרים הרבים ולעורגי קדושתה. עלם צעיר ורך לשנים, היה הרב ראובן אלבז, אז מטובי הצורבים והלומדים בכולל הרבנים של מרן הגר"ע יוסף שליט"א בירושלים. באחד מן הימים, ברגעים של פנאי נשאו אותו רגליו של הרב אלבז הצעיר למרכז העיר העתיקה.
הרובע הארמני במלוא עתיקותו נגלה נגד עיניו, על מבניו העגולים וקשתות האבן המקומרות שניבטו מכל פינה. פניו יועדו אל ישיבתו ההיסטורית של בעל האור החיים הקדוש רבי חיים בן עטר, "חיים וחסד", ישיבה קדושה, שכינסה סביבה את כל בעלי התריסין שבירושלים, שמיקומה ההיסטורי נותר, כך סיפרו ותיקי ירושלים, ב'חצר בית ווינגרטן' שבמרכז הרובע הארמני.
אך עבר הרב אלבז את סף הכניסה לחצר הבית, חשכו עיניו הוא חש שהנה הוא קורס מתעלף. ריח עז של אורווה מצחינה בקע מן המקום, וגללי בהמה טריים התגוללו בכל עבר. ברקע נשמעו ברמה צהלות הסוסים ונעירות החמורים שהילכו 'ללא בושה' בחצר הישיבה ובהיכלה, רוכנים על האבוס שעלה על גדותיו אותו הניח להם בעליהם הערבי במידה גדושה.
"גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר"
"גווילים נשרפים ואותיות פורחות באוויר". מול הישיבה הקדושה שהפכה לאורווה עמד הרב ראובן אלבז וליבו בכה בקרבו. "איה ישיבתו של רבינו הקדוש" רבי חיים בן עטר, אוי לי שראיתי בכך, פרצה הזעקה ללא מילים. האם מקום קדוש זה ממנו יצאה הוראה לישראל, כאן נכתבה תורתו הקדושה של רבינו באש קדושתו, כאן קירב והשיב את ליבם של ישראל לאביהם שבשמים, מדוע ולמה מתגולל הוא עתה למרמס הסוסים והחמורים?"
המבקרים המועטים שהיו במקום לא חשו בסערת רוחו של הרב אלבז, ברסיסי נפשו המתנפצת ובזעקתו האילמת. טללים של דמעות ניגרו מעיניו ללא הפוגות, וידיו רעדו ללא שליטה. הפסוק "שועלים הילכו בו" היכה בו במלוא העוצמה וסימא את עיניו הבוכיות.
כך, שעה ארוכה ניצב הרב אלבז מול מה שהיה פעם היכל גדול לתורת בעל האור החיים ותלמידיו, מקונן על החורבן ומבכה את גורלה של הישיבה הקדושה.
"לפתע הזדקפתי", הוא מספר, ובקולו נמסך הניגון המיוחד שמאפיין את דרשותיו הכובשות, "התנערתי מאפרי, פניתי מספר צעדים אחורנית ביראת כבוד, כהולך מלפני מקדש שחרב שנשתמר בקדושתו, ובליבי החלטה עזה כפלדה, יצוקה כעופרת להקים ולכונן מחדש את ישיבת "האור החיים" בעיר הקודש ירושלים".
ההחלטה הזו שהבזיקה כברק נסכה בו טללים של נוחם. ממש באותם רגעים נרקם החזון המופלא שהלך וקרם אור וגידים בדמותה של ישיבת "אור החיים" הירושלמית שהפכה למרכז התשובה העולמי, המקום ממנו יצאה 'מהפכת התשובה' – המהפכה שעדיין נמצאת בעיצומה תחת שרביט הזהב המונף ברמה ע"י הרב אלבז, הלוחם העז בחזית שלא מפסיק לקחת 'שבויים'.