זכרתי לך חסד נעורייך

G0040927

בשכונת הבוכרים הציורית והירושלמית מהדהדים כיום קולות התורה והתפילה, לא כך היו פני הדברים כשישיבת אור החיים הגיעה לקבוע את משכנה בתוכה:  השיממון הרוחני ניכר בשכונה, הנוער התגודד ברחוב, עישן בשבתות, ובתי הכנסת היו ריקים ומרוקנים. העדות העגומה ביותר לכך היה ליל שבועות.

כיום ב"ה בתי הכנסת מלאים מפה לפה בקהל לומדים, נערים, אברכי חמד לצד ישישים וזקנים. אך אז פני הדברים לא היו כך. ותיקי השכונה מעלים זכרונות (עגומים) מלילות  שבועות בשנים עברו, בהם ישבו רק מתי מעט בבתי הכנסת, הייתה הרבה עזובה, רוחנית בעיקר, שלקח שנים על גבי שנים עד שנראתה סוף כל סוף התוצאה הנהדרת והמובהקת כפי שהיא כיום.

גדולי ישראל בעבר ובהווה, מרנן מלכא הגאונים הגדולים: רבי עזרא עטייה זצ"ל, הרב יהודה צדקה זצ"ל, הרב מרדכי אליהו זצ"ל ומרן הגר"ע יוסף זצ"ל סמכו וחיזקו את ידיו של הרב אלבז שליט"א.

חלקם אף באו לעודד ולמסור שיעורים בין כותלי ישיבתנו הקדושה מה שאכן העניק לישיבה ולתלמידיה חיזוק רב. אגב, עד היום מועלית על נס מסירותו הנפלאה של הגר"ע יוסף זצ"ל שעד לפני מספר שנים טרח ומסר מדי שבוע שיעורים כסדר בישיבת 'אור החיים' וחדל מכך רק מפני התנגדותם של אנשי השב"כ בעקבות האיומים הביטחוניים שנוצרו בשנים האחרונות.

לצד היש העצום, נותר טעם של החמצה קטן: בשעתו בתחילת הדרך, חישב הרב אלבז להקים את מבנה הישיבה באתר הישיבה ההיסטורית של 'בעל האור החיים' ברובע הארמני, המבנה שהפך לאורווה וחולל ע"י הערבים.

אך כשפנה אל מחזיקי השליטה במקום, משפחת ויינגרטן הירושלמית, הוא נענה ריקם. כיום פועל במקום מוזיאון של 'חצר בית וינגרטן', הרב אלבז מתנחם בעובדה שלכל הפחות נגאל המקום הקדוש מידיהם הטמאות של הערבים. הוא נאלץ אומנם לגנוז את חלומו להקים את ישיבתו בחצר ישיבת האוה"ח אך נפנה תיכף ומייד לבנות את ישיבתו הגדולה במרכז העיר.

הישיבה התחילה את דרכה ברח' בעש"ט, כמה סמלי, (וכבר נכתרו סיפורים ומעשיות מופת נצורות על הקשר הנשגב בין מרן אור שבעת הימים הבעש"ט הקדוש לבעל האור החיים הקדוש) ומשם התגלגלה אל משכנה הנוכחי ברחוב עזרא.

מהאחים מקסימוב זכורים לטוב נרכש המבנה הראשון בקומפלקס שהוקם בהמשך. זה היה מבנה ישן נושן 'חורבה מחורבות ירושלים'… אך לאט לאט התרחבה הישיבה ורכשה את המבנים הנוספים לצידו, הציבור הלך וגדל, הצוות התרחב, ומאות הבחורים 300 בחורים לצד כ-235 אברכים, יושבים על התורה והעבודה, דופקים על דלתי התשובה, וקול התורה מהדהד יום ולילה בשכונת הבוכרים הציורית וההיסטורית, שישיבת 'אור החיים' הפכה לסמל ההיכר שלה.

Exit mobile version