הילולת הבבא סאלי זיע"א
שקידת התורה המופלאה של אדוננו "הבבא סאלי" גדולה עד מאוד | "הבבא סאלי" היה מלומד בניסים ורבים נושעו מברכותיו | ברכות הצדיק לישיבה הקדושה ולתנועת התשובה | הרגעים האחרונים במחיצת האדמו"ר הצדיק
השבוע יחול (יום חמישי ד' שבט) יום הילולתו ושמחת לבו של מורנו ורבינו עטרת ראשנו האדמו"ר המלומד בניסים, בנן של קדושים אראלים ותרשישים מגזע היחס והמעלה, הגאון הצדיק רבי ישראל אבוחצירא זיע"א המורגל בפי כל בכינויו "הבבא סאלי".
אם איננו זוכים לראות בימינו דמויות הוד נאצלות המלבבות ומחדירות באדם קדושה וטהרה, קְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה (תהילים טז, ג), הרי שלפחות כדאי שנספר ונלמד ממעשיהם והנהגותיהם בקודש, ועל ידי כך נזכה להתקשר ולהתחבר אליהם ולהאציל מעט מקדושתם וטהרתם שתחפוף גם עלינו, בפרט ביום הילולת הצדיק בו מתעוררת שמחה וחדווה רבה בעולמות העליונות, והצדיק עומד בתפילה בשמים ומליץ טוב בעד אלו הלומדים ממעשיו הגדולים והנהגותיו המופלאות.
ותלמוד תורה כנגד כולם (פאה פ"א מ"א)
כל עבודת ה' הנשגבה והמופלת שנהג בה הצדיק נרכשה באמצעות ודרך לימוד התורה הקדושה ששקד בלימודה מילדותו בעיון ועמקות גדולה מאוד מאוד. שקידתו בתורה הייתה באופן שקשה לתאר, הוא לא למד שעתיים או שלוש שעות וקם מלימודו, אלא ישב ולמד 10-14 שעות ברציפות ללא אכילה ושתיה עד שכמעט ונדבק בה' יתברך לגמרי, וכמו שכותב הגאון החזו"א זצוק"ל (מעשה איש ח"ד עמ' ס"ט) שלאחר שלומד האדם תשע שעות ברציפות ללא הפסק כולו נעשה קודש למעלה למעלה, מתעלת נשמתו והוא נדבק בה', ואחר עשר שעות, עין לא ראתה, אין לתאר ואין מילים לבטא את מצבו ורגשותיו!"
כך היה סדר לימודו של הגאון הצדיק הבבא סאלי זיע"א, מיד לאחר התפילה היה אוכל פרוסת לחם מועטה ולומד בעיון עמוק שעות על גבי שעות ללא הפסקה ובלי להרים ראשו מהספר עד לזמן תפילת מנחה וערבית (18:00-19:00 בתקופת הקיץ), עסקו בתורה היה בכח גדול ללא עצלות ועייפות, וזה מה שהביא אותו לגדולה ודביקות בה'.
משחר נעוריו היה הצדיק עסוק בתורה הקדושה יומם ולילה, וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ (בראשית ח, כב), ובמשך כמעט 35 שנה לא התעסק בשום דבר מענייני העולם מלבד לימוד התורה ומתוך כך נעשה בקי בכל חדרי התורה הש"ס והפוסקים ראשונים ואחרונים וזוהר הקדוש במסירות נפש עילאית מאד מאד. כל הרואה את הקדמתו שכתב לספר "פתח האוהל" של אחיו הקדוש ר' דוד אבוחצירא זיע"א- "עטרת ראשנו" ה' ינקום דמו (שנהרג על קידוש ה' ביום שבת קודש וכיפר במיתתו על הדור כולו), יעמוד נפעם ויבין את הוד קדושתו וגאונותו בקיאותו וכישרונותיו הגדולים, בהקדמה זו מקיף הצדיק את כל התורה כולה ושוזר בכל משפט לשונות מהתנ"ך ומהש"ס, מהזוהר הקדוש ומהמדרשים, והכל כמונח בכיסו ממש, כל רז לא אניס ליה.
ונֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לּוֹ (משלי טז, כו), מי שעומל בתורה במסירות נפש זוכה לגדולות ונצורות, הצדיק זכה לכל מעלותיו ושיתקבלו ברכותיו בזכות לימוד תורתו ועמלו העצום בתורה יומם ולילה, ולא כמו שטועים כמה מבני אדם לחשוב שהצדיקים הללו לפתע לבשו חלק לבן ומיד התקבלו ברכותיהם בשמים וחוללו ניסים ונפלאות.
כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק (תהילים ה, יג)
ברכותיו של הצדיק פעלו ישועות ונפלאות למאות ולאלפים, ולפרט את כולם אי אפשר, יִכְלֶה הַזְמַן וְהֵם לֹא יִכְלוּ (מתוך וידוי הגדול לרבינו ניסים גאון), עשרות עקרות נפקדו ומאות חולים נרפאו ונושעו מברכותיו של הצדיק, ממש מבחינת וְתִגְזַר אוֹמֶר וְיָקָם לָךְ (איוב כב, כח), צדיק גוזר והקב"ה מקיים (מועד קטן טז ע"ב, וכן בתענית כג ע"א), ונספר סיפור אחד מיני אלף כיצד השפיעו ופעלו ברכותיו של הצדיק.
באחד הימים התארח הבבא סאלי אצל יהודי בשם חיים אמסלם, שאלו הבבא סאלי בשעת רצון איזה בקשה רוצה הוא לבקש מהרב שיברך אותו. אותו אדם היה כבר בן למעלה משישים שנה ואשתו גם בסביבות גיל זה, ואמר אותו אדם לרב בבכיה, הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי (בראשית כז, יג), אחד עשר ילדים היו צריכים להיות לו, אך כל ילד שנולד לו נפטר מיד בשעת לידתו או שאמו הפילתו בתקופת הריונה, ועכשיו נשאר הוא ללא זרע והמשכיות ועוד מעט הולך הוא מן העולם.
אמר לו הרב, אין לך מה לדאוג, בעזרת השם כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ (בראשית יח, לג), עוד שנה בדיוק יוולד לכם בן ותקראו אותו "ישראל" על שמי, והוא יוליד אחד עשר ילדים שתשעשע ותשמח איתם כאילו הם ממש הבנים שלך.
וכדברי הצדיק כך היה, ומספר זאת הנכד חיים אמסלם הי"ו שנולד מאותו ילד שנולד לאביו בהיותו למעלה מגיל שישים שנה, ונקרא הנכד על שם סבו.
אלו היו ברכותיו של הצדיק וכמוהו עוד עשרות ומאות סיפורים שאת חלקם זכינו לראות במו עינינו ולחוות אותם מקרוב אצל אברכי הישיבה היקרים המסולאים בפז, זכותו תגן בעדנו, אמן.
ברכות הצדיק לישיבה הקדושה ולתנועת התשובה
כשהגיע הצדיק לארץ ישראל לחונן את עפרה, בשנת תרצ"ג (1933), לפני למעלה משמונים שנה, ביקש לבקר בירושלים עיר הקודש, דודו ר' אברהם אבוחצירא שהיה איש אלוקים קדוש גר בטבריה, ובתו נישאה לרבי בצלאל מקסימוב והם גרו בירושלים במקום בו שוכנת כיום הישיבה הקדושה. לאחר הפצרות ובקשות מצד בת דודו שיבוא להתארח אצלם, הסכים האדמו"ר הצדיק להתאכסן בחדר המיוחד שהכינו בעבורו במשך שבוע ימים ועסק שם בתורה בקדושה וטהרה במקום שברבות הימים (לאחר יותר מארבעים שנה) נקנה על ידי ישיבת "אור החיים" ונהפך להיות מטרופולין לתורה, יראה, קדושה וקירוב לבבות ישראל לאביהם שבשמים, כך מעיד חתנו הגאון רבי דוד יהודיוף זצ"ל בספרו "סידנא דבבא סאלי" (וכן הוא בספר הסבא קדישא עמוד קצ"ג), הצדיק השרה את קדושתו במקום ופעל על ידי תפילותיו ותחנוניו לפני בורא עולם שתוקם הישיבה על שם אדוננו הצדיק רבינו חיים בן עטר, בעל אור החיים הקדוש, שאהבתו אליו הייתה עזה, כל אימת שהיה שומע על ישיבת "אור החיים הקדוש", מיד היה מתפעל ומתעניין התעניינות גדולה.
בתחילת הדרך קבענו את מקום משכננו בחדר בו למד הרב והפכנוהו מחדר לימוד לבית מדרש ובית כנסת גדול ורחב ידיים, במקום זה למדו הבחורים ואליו הגיעו מאות ואלפי אנשים למעמד התפילות והסליחות בחודש הרחמים והסליחות, וכך לאט לאט, צעד אחר צעד, קנינו עוד דירת מגורים ועוד מפעל וחנות שהיה שם, תלאות רבות עברנו במשך עשרים השנים הללו עד שזכינו לבניין הגדול והמפואר בו זוכים אנו לשכון כעת, היו זמנים שהרגשנו שכמעט הגיעו מים עד נפש, אך לא התייאשנו והרגשנו שהצדיק הבבא סאלי זצ"ל מחזיק בידינו ותומך בנו לעמוד איתנים ולהמשיך הלאה.
"זכות מר זקנינו (רבי יעקב אבוחצירא) לפניך, הוא ישפיע עליך שפע גדול", כך תמיד רגיל היה לומר לנו הרב, אותם מילים קדושות וברכתו של הצדיק ליוותה ומלווה אותנו בכל הפעילות והעשייה שזוכים אנו לעשות, אין אנו יכולים לזקוף לעצמנו בשום פנים ואופן את הדברים, זה הכל מעשה ניסים ונפלאות שעושה עמנו ה' יתברך ומברך את מעשי ידינו מכח ברכתו של הצדיק שמלווה אותנו בכל עת ובכל זמן.
הרגעים האחרונים במחיצת האדמו"ר הצדיק
האדמו"ר הצדיק קרבנו רבות והעריף עלינו אהבה גדולה, זכינו להיות כבני בית אצלו ולשבת על שולחנו, ועל אף שהיו מחכים בתור אדמורי"ם ורבנים חשובים, כשהיו אומרים לרב שהגיע הרב אלבז מירושלים, מיד היה מורה להכניס אותנו לחדרו והיה מרעיף עלינו ברכות ואהבה רבה, והכל בזכות תנועת התשובה שהרב היה אוהב אותה מאוד ומבקש תמיד להגדיל ולהעצים אותה.
בחודשים האחרונים לחייו של הרב זכינו אף לאכול עמו ארוחת צהריים, רק אנחנו והאדמו"ר הצדיק, הוא היה לוקח מחתיכות הבשר אשר הוגשו לפניו והיה אומר לנו "זה לא בשבילי, זה בשבילך" והיה מניח את חתיכת הבשר בצלחתנו. אח"כ היה חוצה את קציצת הבשר ומאכיל אותנו ממנו, וזאת כדי לחזק את ידינו ולהראות את אהבתו וחיבתנו אלינו ואל תנועת התשובה ההולכת ומתעצמת בחסדי ה' יתברך.
ביום כ' בטבת תשמ"ד, יום הילולתו של זקנינו הצדיק רבי יעקב אבוחצירא זיע"א, נסענו לנתיבות לקבל את פני האדמו"ר הצדיק הבבא סאלי זצ"ל, באותה העת מצבו הבריאותי לא שפר והרב היה קודח בארבעים מעלות חום, ביקש הרב להכניסני לחדרו ובמשך קרוב ל-20 דקות תפס החזיק בידי והיה ממלמל כל הזמן בערבית "אָנָא מָאְסִי"-אני הולך (עומד להיפטר מן העולם), בכיתי בכיות נוראות ואמרתי לו "רבינו, חלילה וחס, נר ישראל, פטיש הימיני, עמוד החזק שעולם ומלואו תלוי בו, מגן וצינה על כלל ישראל, מה פתאום, רבינו יחיה ויאריך ימים", ואף אשתו הצדקת הייתה שם בחדר והייתה בוכה ואומרת "עטרת ראשנו, אנחנו כפרה עליך, אתה נשאר איתנו", אך לבסוף ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש (כתובות קד ע"א), מצבו הבריאותי של הרב הדרדר ומיד לקחנוהו לבית חולים סורוקה שבבאר שבע, ולאחר שבועיים ימים, ביום ד' שבט, חזר הרב לנתיבות, אך לא בין החיים. מנוחתו בגן עדן.
רגעים ספורים לפני שנלקח הרב לבית החולים נפרדתי מהצדיק שבירכנו ברכות רבות ועצומות שודאי עומדות לנו בכל העשייה וקירוב ללבבות ישראל לאביהם שבשמים.
יהי רצון שבזכות הצדיק יעשה עמנו ה' יתברך ניסים ונפלאות, ויעמוד עלינו הצדיק בתפילה בעולם העליון שנזכה לברכה והצלחה בכל מעשי ידינו ונזכה בקרוב בקרוב לגאולת ישראל ברחמים, אמן.