גירוש ספרד הוא גירוש היהודים המפורסם ביותר בהיסטוריה היהודית מאז היינו לעם משום שהוא הפך לאבן דרך בתולדות העם היהודי בשינוי פני העולם היהודי ע"פ הגלובוס בכלל ואירופה בכלל.
לאחר חורבן בית המקדש השני, החלו היהודים לנדוד בעולם וחלקם הגדול התקבץ ברחבי אירופה במשך אלף שנים. באותה תקופה שלטו המוסלמים בספרד והיו בדרך כלל סבלניים כלפי הקהילה היהודית שזכתה לשוויון זכויות מלא, חופש דת ואף לאוטונומיה שיפוטית. עם תחילת האלף השני למניינם, ספרד שגשגה כלכלית והיהודים בלטו בכישוריהם, חוכמתם ופעילותם התרבותית, ואף פרסמו שירים, מאמרים ופילוסופיות בתחום הדת, לצד אנשי רוח ומדע כמו הרמב"ם. באותה תקופה צמחו משוררים ופייטנים גדולים כמו ר' שלמה איבן גבירול, ר' יהודה הלוי, ר' אברהם איבן עזרא, ועימם רבים נוספים שהביעו בשירתם וביצירתם את הגעגועים לארץ ישראל ולמורשת. את אותה צמיחה במסחר ובענף החקלאות הובילו גדולי האומה כמו ר' שמואל הנגיד, ואף בספרד חיבר והפיץ ר' משה די לאון את ספר הזוהר, עד שאנשי הכנסייה החלו להשמיץ ולרדוף את גדולי היהדות והחלו בוויכוחים על אמיתות התורה כפי שהיהדות מציגה. המפנה החל כשהנוצרים עלו לשלטון וניסו להמיר את דתם של היהודים ובכך לטשטש את השפעתם ותרבותם.
היחס הטוב בין היהודים למוסלמים עורר את זעמם של הנוצרים שטענו כי היהודים משתפים פעולה עם האויב, אך הסיבה האמתית ליחס הטוב היתה העיקרון ההלכתי בדרישת שלומה של מלכות ונאמנות למלך. בנוסף לכך, היהודים נתפסו כמפיצי כפירה בעקבות השכלתם, מעמדם בשלטון והצלחתם התרבותית. למרות השמירה האדוקה על אורח החיים היהודי, החלה תקופת "המתנצרים החדשים" שאט אט תפסה תאוצה, בה יהודים רבים המירו את דתם כדי להימנע מהצקות ופורענויות מצד הנוצרים. על אף שבהתחלה הנוצרים קיבלו את היהודים בזרועות פתוחות, ככל שהזמן עבר הם סימנו אותם כנוצרים סוג ב' והחלו לשלול מהם זכויות, מה שגרם לחלק מאותם "אנוסים" לחזור שוב לחיק היהדות.
הפילוסופיה שפרחה באותה תקופה החלה לדעוך משום שאנשי הרוח הגיעו למסקנה כי לפעמים ההתעסקות בה הפכה למכשול, ונראה כי עדיף להתעסק יותר במסירות נפש והתחזקות באמונה ומסורת, שכן ההתעסקות בפלפולים ודיונים שכליים לא מצליחה למנוע התבוללות.
כמה גורשו?
ב-1391 החלה שרשרת פוגרומים, התעללויות ומעשי שחיטה אכזריים, שנמשכו לסירוגין כמאה שנה ונסתיימו בגירוש יהודי ספרד – ביום תשעה באב בשנת 1492.
באותה תקופה החלה גם האינקוויזיציה הנוראית שהתבטאה באלימות ועינויים כלפי המיעוטים וכך אף שכנע תומאס דה טורקמדה את המלך פרננדו והמלכה איזבלה להוציא צו שיורה לגרש את כל היהודים מספרד שם נכתב: "מכיוון שהודיעו לנו שבמלכויותינו היו כמה נוצרים רעים שהתייהדו ובגדו באמונתנו הקתולית הקדושה, והסיבה הגדולה לכך הייתה – הקשר בין היהודים והנוצרים… אנו בעצתם ועל פי ראייתם של כמה מן הכמורה, האצולה הגבוהה והנמוכה של מלכותנו, ואנשי מדע ומצפון אחרים מן המועצה שלנו, בהיותנו חושבים על כך רבות, הסכמנו לצוות לגרש את כל היהודים והיהודיות ממלכויותינו".
לקראת סוף המאה ה- 15 האינקוויזיציה נתנה את אותותיה בכל ספרד וביקשה לעקור מן השורש היהודים נאמני התורה. צו הגירוש כלל איסור לקחת עימם זהב, כסף ורכוש, וכך יהודי ספרד השאירו אחריהם את בתי הכנסת, שהפכו כנסיות או שהוחרבו כליל. גם בתי העלמין הפכו לשדות מרעה כאשר מצבות אבותיהם ויקיריהם נעקרו מהם. וכך מעיר לעיר, מאזור לאזור, החלו פוגרומים בלתי נתפסים ברמת אכזריותם כלפי היהודים ואף עברו גם לאיים הסמוכים לספרד. למרות המלחמות והמהפכות של הנצרות והאסלאם באותן תקופות, השכילו היהודים הספרדים לשמור על ההלכה והתבססו על הלשון העברות ופרשנות המקרא. הפליטים היהודים מצאו מקלט בשני אזוריים עיקריים – קהילות מגרב שבצפון אפריקה ובארצות בהן שלטו העות'מאניים.
מבחינה תרבותית, הגירוש סימן את פרק הסיום של היהדות הספרדית האותנטית שהביאה עמה ספרות רחבה, שירה, הלכה מתחדשת והמון גאווה לאומית. בהיעדר משרד פנים ורשימות שמיות, עד היום שורר אי ודאות בכל הנוגע לכמות היהודים המגורשים. ר' יצחק אברבנל טען כי יצאו 300,000 (ההנחה הרווחת), לעומת מאריאנה שטען שגורשו כ-800,000, ואף ישנם גרסאות המצביעות על כ-70,000 בלבד. גם מספרם של היהודים האנוסים לא ברור, כשהערכות נעות בין 100,000 ל-200,00. בעבר, ראש הממשלה בנימין נתניהו, העריך שמספרם הכולל הגיע ל-600,000 ואף בצלאל רוט טען שהמספר עומד על כ-750,000 (סביר להניח שהערכות אלה כוללות גם את צאצאי הנוצרים החדשים).
כשהגיעו היהודים לארצות המזרח התיכון הם הצטרפו לקהילות קיימות, לעומת הפליטים במערב אירופה שהקימו קהילות חדשות בצרפת, אנגליה, הולנד, גרמניה וכו'. אותם ספרדים שמרו על המנהגים המיוחדים אותם הביאו מספרד, ואף רבים מהם השתמשו בשפת הלאדינו, היהדות-ספרדית. גם שמות המשפחה הספרדים והפורטוגזים נשארו עמם וכך מסתבר ששמות משפחה כמו אלעזר, גיגי, קמחי, כספי, מימון, שמש, דה שפינוזה, פררה, טולדנו וקלדרון הם בעלי היסטוריה ספרדית, כמו גם השמות הפרטיים ז'אק, מואיז, אלגרה סניורה וכו'.
הסוף..
בשנת 1869 בוטל צו הגירוש והשבת היהודים לארץ לספרד התאפשרה מבחינה חוקית. ב-7 בפברואר 2014, אישרה ממשלת ספרד חוק המאפשר לצאצאיהם של המגורשים לקבל אזרחות ספרדית, מבלי לוותר על אזרחות המדינה שבה הם מתגוררים על ידי הוכחות באמצעות שמות משפחה, שפה ומורשת.