לקבל את האיתות מבורא עולם
הקב"ה ישתבח שמו כל הזמן נמצא איתנו, כל הזמן, ומדווח לנו, אנחנו חושבים שאנחנו שומעים דבר כזה או אחר, אך איננו יודעים שה' יתברך הוא זה שממציא ומשמיע לנו את הדבר כדי לעוררנו.
לכל אדם ואדם יש איתותים רבים, בורא עולם מאותת לנו בכל עת, מאותת ומאותת, אולי, אולי נשוב. השאלה היא אם האדם לוקח את האיתות ומתעלה עמו או שדוחה אותו וממשיך הלאה.
להמחשת העניין, אדם נוסע במכונית ובמהלך נסיעתו מאותת לו נהג אחר שרצונו לפנות ועליו להיזהר, אך אומר אותו אדם בליבו: "עזוב אותי, מה אכפת לי ממנו?!? אני נוסע!" יכול להיות שבפעם הראשונה הוא יצליח, וכן בפעם השניה והשלישית, אך בפעם הבאה הוא פוגע במכונית אחרת ומתרסק כולו, ומרסק אנשים אחרים עמו.
ישנם בני אדם שלא מצליחים לקלוט את האיתותים שמאותת להם הבורא יתברך, ולבסוף הם נאכלים והולכים מן העולם בלי ששום דבר יזוז אצלם.
אך ישנם בני אדם שמבינים את הרמז ועולים מיד על המסילה העולה בית ה', ובעניין זה נספר:
הדבר נכון גם בלימוד התורה הקדושה, יש אדם שרגיל להתבטל ולא ללמוד, אך ביום מן הימים מגיע לו חשק גדול ללמוד תורה, כאילו מישהו מדבר איתו, "מדוע אתה מתבטל? מה יצא לך מזה?" ומאותו יום מתחיל ללמוד תורה בהתמדה בחשק רב ובשמחה.
רן, נולד למשפחת יראי שמים, למד בתלמוד תורה ובישיבה קטנה עד גיל שש עשרה. והנה ביום מן הימים הרגיש שלא מתחשק לו ללמוד תורה ונכנסו בליבו קושיות רבות, "מה יהיה עם הפרנסה? כיצד אסתדר?", וגמלה בליבו החלטה לצאת ממסגרת הישיבה וללמוד מקצוע בתיכון.
שאל והתעניין, עשה בגרות וסיים שלוש שנות שירות בצבא, לאחר מכן הרגיש שאין מקומו בארץ ישראל, זה לא התכלית שלו, עליו להקים רשת חנויות ענק בארה"ב.
בתחילה החל בחנות קטנה, ולאחר שהתפתחה רכש חנות נוספת, ובוא בזמן החל להמציא במוח האדיר מוצרים בלעדיים, התעשר עושר גדול, ופתח רשת חנויות ענפה, ולא היה מכונה בשמו הפרטי אלא כ"איש הרשת", בשל היותה משאת חייו וכל מחשבתו ודעתו עליה, כיצד לפתח ולהגדיל אותה יותר ויותר.
רן, התקדם והתקדם ושום דבר לא עמד לנגד עיניו, עד שבוקר אחד קם וגילה שכל הרשת-בבת אחת נמחקה!
הכל ירד לטמיון והלך לאבדון!
הצער והיגון היו גדולים מלהכיל, לא רק מחמת כל הכסף שאיבד ונשאר ערום ועריה, אלא שהרשת שהייתה משאת חייו נמחקה לגמרי ביום אחד.
רן התיישב והחל לחשוב בליבו: "הכל הלך, כל השקעת חייו הגדולה נאבדה, ואם כן בשביל מה יש לו עוד להישאר בחיים?" כך חשב לשים קץ לחייו, הרשת זה הוא, והוא זה הרשת, ואם הרשת איננה, אולי גם הוא צריך ללכת, לשלוח יד בנפשו ולהתפטר מהכל, ללכת ביחד עם הרשת.
והנה בעודו מתכנן כיצד לבצע את מחשבתו, החל לנוע במחשבתו סרט ובו הוא שומע את אחד מהמשגיחים שלו בישיבה קטנה שמנגן את המילים הקדושות של המסילת ישרים:
"יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא, שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו".
רן, "איש הרשת" לשעבר, שהכל חלף ממנו ואיננו, נשאר מעורער לאבד עצמו לדעת, ולפתע מתנגנת באוזנו שוב ושוב המנגינה המרגשת עם מילותיו הקדושות של הרמח"ל:
"יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא, שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו".
פיסקה אחת בסה"כ, שמתנגנת באוזנו פעמים רבות-
"יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא, שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו".
רן, הסתכל במחשבתו על אותם מילים קדושות של המסילת ישרים שרגילים לחזור עליהם בסדר מוסר ברגש בהתלהבות ובעוצמה רבה וממשיך לשמוע את תחילת תפילת ערבית שלאחר סדר המוסר:
"וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ".
רן שומע את תפילת "והוא רחום", ואת "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה", ובו בעת עוברים לפניו כמין סרט שיחות המשגיחים וראשי הישיבה שלו, וזאת לאחר שנים על גבי שנים של ניתוק מוחלט מהדת, ומחשבה רק על "הרשת", איך כיצד לשעוט ולשעוט קדימה ולהקים עוד רשת ועוד רשת.
ולפתע רן רואה שכל מה שהשקיע הלך לטמיון, ושואל את עצמו:
"במה השקעתי?!
בשטויות! הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ (קהלת א, יד).
אני בסה"כ טעיתי, מדוע אצטרך להמית את עצמי יחד עם הרשת?
אזרוק את כל מה שהיה עד עכשיו ואחזור אל האמת".
וכך רן, החליט לחזור אל האמת, וחיפש אחר ישיבה קרובה שיוכל ללמוד בה, וזימנה ההשגחה העליונה שנכנס להיכל הישיבה באמצע סדר מוסר, ושמע את אחד הבחורים צועק בהתרגשות:
"יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא, שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו".
רן שומע את אותה מנגינה שהתנגנה לו במשך כל היום, ולא פחות ולא יותר, חיפש רן את ספריית המוסר, לקח את המסילת ישרים והתחיל להתנגן ביחד עם כל הבחורים בבכי ובדמעות.
ומיד לאחר מכן התחילה תפילת ערבית- "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית"- זה בסדר, הוא יכול להמשיך לחיות, כיון שכעת הוא בכיוון הנכון.
כך הפך רן את חייו מרדיפה אחר דברים חלופים עלובים וזמניים לחיי תוכן בדמות משמעות חדשה, הפך לבן תורה אמיתי, ובנה משפחה לתפארת, אך רגיל היה לספר לילדיו שאת אותם רגעים של יאוש, הצילה פיסקה אחת מספר מסילת ישרים, "היא הצילה את חיי והחזירה אותי לחיים האמיתיים!".