חזו”ע – שבת – בין השמשות וקבלת שבת – ג

ג. בין השמשות הוא ספק יום ספק לילה, והוא משעת שקיעת החמה, שנכסית השמש מעינינו, עד צאת הכוכבים, דהיינו שלשת רבעי מיל, שהם שלש עשרה דקות וחצי, ואסרו חכמים בו לעשר פירות שהם ודאי טבל, וכן אין מערבים בו עירובי תחומין (לפי שיש להם סמך מן התורה. עירובין יז:), ואין מדליקים את הנרות. (מרן בש”ע סי’ רסא סעיף א). ואם הוא מסופק אם הגיע זמן בין השמשות, או שמא עדיין לא שקעה החמה, יש להקל לעשר טבל ודאי, ולערב עירובי תחומין.