חזו”ע – שבת – בין השמשות וקבלת שבת – ב

ב. זמן בין השמשות, מיד ששקעה החמה בערב שבת ונכסית השמש מעינינו, מתחיל זמן בין השמשות, וצריך לפרוש מכל מלאכה ומאיסורי שבות. ונמשך זמן בין השמשות שלש עשרה דקות וחצי (שלשת רבעי מיל) אחר השקיעה. ולענין תינוק שנולד בערב שבת אחר השקיעה יש מחמירים שאין למולו בשבת אלא אם נולד כעשרים דקות אחר השקיעה, ולאחר מכן נימול בשבת, אבל לפני כן נידון כבין השמשות שמילתו נדחית ליום ראשון. ובמוצאי שבת יש להזהר מאד ולהחמיר כסברת רבינו תם וסיעתו, שיציאת השבת היא שבעים ושתים דקות, ארבעה מיל אחר השקיעה ביום שבת. שרבים מרבותינו הראשונים סוברים כמוהו, ועל צבאם מרן השלחן ערוך. והני מילי מבעי למימרינהו בניחותא, כי היכי דליקבלו מניה. [ולענין מילה לתינוק שנולד בשבת אחר השקיעה, זמן מילתו ביום ראשון].