שולחנו של אדם מכפר עליו
"וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ… וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד" (שמות כה, כג, ל').
שנו רבותינו (זבחים צז ע"א): בזמן שבית המקדש קיים – מזבח מכפר על אדם, ועכשיו שאין בית המקדש קיים – שולחנו של אדם מכפר עליו.
אדם שאוכל בקדושה וטהרה על שולחנו זוכה לכפרה כמזבח, זֶה הַשֻּׁלְחָן אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' (יחזקאל מא, כב). אכילתו של היהודי צריכה להיות אך ורק לשם שמים, כדי שיוכל לעבוד את ה' יתברך. ויתירה מזאת, צריך האדם להשתדל לחשוב בשעת אכילתו בדברי תורה, כפי שהורה מלאך המגיד למרן הבית יוסף (מרן הבית יוסף זכה שיביאו לו מלאך מגיד משמים שיאמר לו חידושי תורה ואת הקורה בשמים, וזאת על ידי שהיה דבוק במשניות, כל הזמן היה חוזר עליהם ושונה אותם. מגיד מישרים סוף פרשת עקב) בכל אכילה שאוכל ובכל לעיסה שלועס יהרהר בדברי תורה ויהפוך להיות המאכל קדוש.
וזה לשונו הזהב: "וכשאתה אוכל על כל לעיסה ולעיסה הרהר בדברי תורה, ובכן יהיה המאכל קדוש דוגמת הקרבן. וזה שכתוב (דברים ח, ג) כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם, כלומר כשהאדם אוכל לבד לחם בלא דברי תורה לא יתפרנס ויחיה בכך, אבל תדע במה יחיה האדם ויתפרנס עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' כלומר כשבשעת אכילה יהרהר בדברי תורה שהוא מוצא פי ה' יחיה האדם, אז יחיה אדם ויתפרנס במעט שיאכל שיתברך המזון שבמעיו על הרהורו בדברי תורה".
♦♦♦♦
בספר "קדושת הלוי" (ליקוטים) כתב: עיקר מטרת האכילה היא לאכול כדי שיהיה לו כח לעבוד את ה' יתברך, ואם נוהג כך קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ (ישעיה ד, ג), כאשר אדם חושב בעת אכילתו מחשבות קדושות בדברי תורה ומשתדל לומר דברי תורה בשעת האוכל גם האכילה עצמה מתקדשת והיא נחשב אכילה ראויה ונאמר ביואל (ב, כו) וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ וְהִלַּלְתֶּם אֶת שֵׁם ה'.
וידוע שהעיד הבעל שם טוב זי"ע על שניים מחסידיו, אחד נשמר מאכילה ושתיה מיותרת בתכלית וחבירו נשמר לאכול את הנצרך בקדושה יתרה, כל דבר בדקדוק ובמחשבה ובכלל לא היה ממעט ממה שהיה צריך, ושניהם זכו לאותה מדרגה.
♦♦♦♦
התולדות יעקב יוסף מביא בשם הבעל שם טוב שבמקום שאדם חושב שם הוא נמצא, לא היכן שהגוף שלו, אלא היכן שאדם חושב שם הוא נמצא. אם גם בזמן האכילה חושב האדם בדברי תורה ומחשבות של קדושה וטהרה.. מחשבותיו משוטטות בדברים נעלים, הוא נמצא ונהפך להיות במקום קדוש..
לפעמים אדם בא לאכול, אך הוא לא מכניס את המאכל בתוכו אלא מכניס את עצמו במאכל, המאכל אוכל אותו על ידי שאוכל בצורה בהמית, אך אם יחשוב בקדושה שמאכילה זו יהיה לו כח לעבודת הבורא יתברך, הרי שרבה מעלתו וגדולתו.
וזה הסוד של של וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה (שמות כה, ב), "בואו ותיקחו אותי", אומר הקב"ה "ואני ארומם אתכם, תֵעַשוּ אנשים נעלים ומעולים".
הנשמה הקדושה לא באה לעולם הזה כדי לאכול ולשתות, תפקידה לעבוד את ה' יתברך וליהנות מזיו שכינתו, אלא שבלי אכילה לא יוכל להתקיים.
הבית ישראל מביא שזה רמוז בפסוק (שמות כה, ל) וְנָתַתָּ עַל הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַי תָּמִיד, שאכילת היהודי תהיה רק לשם שמים שיוכל לעבוד את ה' בגוף בריא.
יהי רצון שנזכה לעשות רצון ה' יתברך תמיד ונראה בקרוב בישועת ישראל השלימה, אמן.
