יש קונה עולמו בשעה אחת
מתקרבים אנו לקראת יום הדין הגדול והנורא, בראש השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון (ר"ה טז ע"א), מיכה הנביא שואל בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹקי מָרוֹם (מיכה ו, ו), מהי הדרך לבוא אל ה' יתברך עם פנים שוחקות ושמחות?
בכדי להבין זאת צריכים אנו לדעת מהי דרך התשובה, התשובה כוללת שלושה דברים (כמבואר ברמב"ם פ"ב מהלכות תשובה ה"ב):
א. עזיבת החטא- יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו (ישעיה נה, ז).
ב. חרטה- להתחרט מכל הלב, לבכות ולהצטער על המעשים הרעים שעשה (כגון שאכל מאכלות אסורות והסתכל במראות אסורות וכדו').
ג. קבלה לעתיד- לקבל קבלה שלימה וגמורה שלא ישוב לחטא שוב.
ואז אפילו עדיין לא קיים כלום, נחשב לו כאילו קיים את כל המצוות, אדם שרחוק מתורה ומצוות, אם הוא חוזר בתשובה מיד מתקבל בשמים.
רבותינו אומרים (קידושין מט ע"ב) שהמקדש אשה על מנת שהוא צדיק גמור, האשה מקודשת, על אף שאותו אדם רחוק משמירת תורה ומצוות, כיון שיכול להיות שבאותו רגע שאמר בפיו "על מנת שאני צדיק גמור" הרהר תשובה בליבו, ואותו הרהור תשובה פעל בליבו לשוב בתשובה שלימה והריהו כצדיק גמור.
ובעניין הזה הגמרא מספרת (מסכת עבודה זרה דף יז ע"א), על יהודי אחד שהיה עושה עבירות מתועבות רבות, ה' רחם, אלעזר בן דורדיא שמו, פעם אחת רצה לעשות עבירה נוראה עם נוכריה, אולם אמרה לו אותה גויה מילה אחת ששינתה את הכל: "דע לך, אתה לא תשוב יותר, אתה לא תתקבל בחזרה אצל בוראך".
באותו רגע נכנסו בו הדברים והרהר תשובה בליבו, הלך ובכה וביקש מההרים והגבעות, מהשמש ומהירח שיבקשו עליו רחמים לפני ה' יתברך שיקבל את תשובתו, וכל אחד אמר לו: "עד שאנו נבקש עליך רחמים נבקש על עצמנו".
כשראה שאין הדבר תלוי אלא בו, אם אין אני לי מי לי (אבות פ"א מי"ג), שם ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה נוראה עד שיצאת נשמתו, יצתה בת קול ואמרה: "רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא".
בכה רבינו הקדוש (מחבר המשניות) ואמר: לא דיין לבעלי תשובה שמקבלים אותם בשמים אלא גם קוראים אותם "רבי". הוא לא עשה תעודת הוראה ולא למד בישיבה ובכל זאת קראה לו הבת קול "רבי אלעזר בן דורדיא".
ובאמת אחד ההסברים הוא שנקרא "רבי" משום שהוא הורה הלכה לרבים שגם אם אדם נמצא במקום הכי רחוק מעבודת ה', יכול הוא להרהר בתשובה ולהידבק בשכינה, רבי אלעזר בן דורדיא לימד אותנו שאף אדם לא יכול לומר "אצלי לא שייך תשובה, עשיתי עבירות כל כך חמורות, אני רחוק מאוד", לא, אצל כל אדם ואדם שייך תשובה.
ועל זה אמרו רבותינו (סנהדרין מג ע"ב) ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא, כל זמן ששם ישראל עליו יכול לשוב בתשובה, וְיָשֹׁב אֶל ה' וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אלוקינו כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ (ישעיה נה, ז), אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אלוקיך וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ (דברים ל, ד).
—
נשארו לנו ימים ספורים לפני יום הדין, זה הזמן, לא נחכה אלא נתעורר, זה הזמן להתעורר ולשוב בתשובה שלימה, נרבה בימים אלו בתפילות מעומק הלב, נרבה בלימוד התורה הקדושה, כל אחד ירוץ לשיעור תורה לשמוע דברי אלוקים חיים, ואם אין שיעור תורה יפתח ספר בביתו וילמד, נרבה בצדקות ומעשים טובים, נסיר את המחיצות המפרידות ביננו ונרבה באהבה ואחווה שלום ורעות, וכפי שמוזכר בפרשת השבוע- אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם, מתי? כֻּלְּכֶם (דברים כט, ט), כשכולכם באהבה ואחווה אז תהיו נצבים ולא כושלים.
יהי רצון שנזכה לשנת גאולה וישועה, שנת טובה וברכה שנכתב ונחתם בספר החיים והשלום, אמן.
תזכו לשנים רבות נעימות וטובות.
הלכה
מנהג ישראל לאכול בשני הלילות של ראש השנה מיני פירות וירקות שיש בהם רמז לסימן טוב לכל ימות השנה, משום דסימנא מילתא היא (הוריות יב ע"א, וכריתות ו ע"א).
ואחר שהתחילו בסעודת ליל ראש השנה, ואכלו כזית פת (27 גרם), מתחילים לברך עליהם.
תחילה יקח את התמר שהוא המובחר שבשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, והוא קודם לרימונים ולשאר הפירות, יברך על התמר "בורא פרי העץ" (ואם הוא תמר חדש, כגון התמר הצהוב, יברך עליו גם "שהחיינו"), יאכל מהתמר, ולאחר שאכל, יקח עוד תמר ויאמר "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שיתמו אויבנו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו", ויאכלנה.
ובברכת בורא פרי העץ על התמר יכוין לפטור כל פרי העץ שעל השולחן שיאכל אחר כן.
וכן בברכת שהחיינו יכוין לפטור כל מיני פירות חדשים שלפניו (חזון עובדיה ימים נוראים עמוד צ"ג).
על הרימונים אנו אומרים יהי רצון "שנהיה מלאים מצוות כרימון", יש אומרים שברימון יש תרי"ג גרעינים, והרמז הוא לתרי"ג מצוות התורה שמתפללים אנו שנזכה להיות מסובבים בהם, וכשם שגרעיני הרימון צפופים זה לזה ורק קליפה דקה מפרידה ביניהם, כך אנו מבקשים שלא יהיה לנו הפסק בעשיית המצוות ולימוד התורה, רק הפסק קטן כדי חיותנו.
יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, שנת גאולה וישועה, שנה של הרמת קרן התורה ושהשפע והברכה לא ימוש מבתינו ומבתיכם לעולם, אמן.