פרשת כי תבא

שנו רבותינו (דברים רבה פרשת ראה פרשה ד סימן ה'), "אמר הקדוש ברוך הוא לבני ישראל: בני, שמעו לי, שאין אדם שומע לי ומפסיד".

לפעמים אדם מוכן לוותר על מצוות מסוימות ועל קביעת עתים לתורה, מחמת שדואג לפרנסתו וחושב בליבו שלא יכול להסתדר, אבל צריך האדם לדעת נאמנה שה' יתברך ידאג שהאדם יקבל בדיוק את מה שמגיע לו, לעולם לא יפסיד האדם מקיום המצוות, לכן יקיים האדם את המצוות ויבטח בו יתברך שיביא לו את המגיע לו, וְהַבּוֹטֵחַ בה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ (תהילים לב, י).

ובעניין זה נספר, יהודי ירא שמים מהעיר בני ברק היה עובד כסוכן נסיעות, היו לו קליינטים קבועים שקנו ממנו כרטיסי טיסה לכל רחבי העולם והוא היה דואג להזמין להם את הכרטיסים.

לאותו יהודי היה אחיין שהיה איש עסקים ומיליונר גדול, כל כמה ימים היה מזמין כרטיסים מהדוד שלו וטס ברחבי העולם לצורך עסקיו. חלק גדול מפרנסתו של סוכן הנסיעות היה בזכות הנסיעות שהיה מארגן לאחיינו.

והנה, לסוכן הנסיעות מבני הברק היה שיעור קבוע עם חבורת אנשים בדף היומי משעה 14:00 עד שעה 15:00, השיעור הזה היה בשבילו כחוק ובל יעבור, הוא לא היה מוכן לוותר עליו בשום הון שבעולם, 5 דקות לפני השעה 14:00 היה סוגר את משרדו, תולה שלט "הפסקת צהריים" והולך לבית המדרש לשיערו הקבוע. לפני כניסתו לשיעור היה מכבה את הפלאפון שלו כדי שלא יטריד אותו שום אדם באמצע לימודו.

יום אחד מתקשר האחיין בשעה 13:30 ומבקש למצוא לו בדחיפות טיסה לניו יורק לאותו יום בערב, הלוך ושוב.  משימה זו הייתה קשה במיוחד, כל הטיסות לניו יורק היו כבר מלאות עד אפס מקום, אך לאחר חיפושים מצא סוכן הנסיעות טיסה בחברת "סוויס-אר", מיד התקשר למשרד של אחיינו וביקש מהמזכיר לשאול אם הוא רוצה לטוס בחברת הנסיעות "סוויס- אר". המזכיר ענה שכעת הוא נמצא בפגישה חשובה ואינו יכול לדבר, ובינתיים הלך סוכן הנסיעות לבית המדרש לשיעורו הקבוע.

לאחר שנגמר השיעור הדליק סוכן הנסיעות את הפלאפון ושמע את ההודעות שהשאיר לו אחיינו:

"יוסי תענה לי, אני רוצה להגיד לך שתזמין לי את הטיסה הזאת.. אני חייב לנסוע בדחיפות..".

"יוסי, למה אתה לא עונה לי?!? אי אפשר לעשות איתך עסקים!", כך צלצל אליו האחיין 10 פעמים, אך יוסי- סוכן הנסיעות, לא ענה, הוא היה באמצע שיעור תורה.

סוכן הנסיעות התחיל לחשוש שפרנסתו אבדה ממנו, אחיינו כבר לא יסכים יותר לעבוד איתו, וחשב שאולי צריך הוא לבטל את שיעורו הקבוע ולהעביר אותו לשעות הערב, "זה לא מתאים להפסיק באמצע העבודה ולאבד קליינטים כל כך חשובים, אני צריך להעביר את השיעור הקבוע.

ובאמת, לאחר כמה שעות התקשר אחיינו הכעוס ואמר:

"תשמע דוד, יש לנו ידידות ביולוגית נפלאה מאוד, אבל לא לעסקים. אין לי יותר עסק איתך, גמרנו. אבל אני מציע לך בתור אדם שמבין טוב בעסקים שתיזהר, תשמור על קליינטים שלך, תדע איך להתנהג איתם ולא תתנהג איתם כמו שהתנהגת איתי, אמרתי לך שאני צריך נסיעה דחופה, היית צריך לבטל את הקביעות שלך ולהזמין לי את הטיסה".

והנה, לאחר כמה ימים מקבל סוכן הנסיעות הודעה שמטוס של חברת "סוויס-אר" התרסק כולו ונפל בים! לאחר בירור הדברים גילה שזה היה אותו מטוס שאחיין שלו היה צריך להיות בתוכו, 229 נוסעי המטוס נהרגו במקום, נורא ואיום.

צלצל הסוכן לאחיין שלו ואמר לו: "שמעת מה קרה? הטיסה שדחקת אותי לקבוע לך וכל כך כעסת עלי על שלא עשיתי זאת, התרסקה. כל הנוסעים נהרגו, אני מודה לה' שלא נסעת באותה טיסה, אבל תדע לך, זה לא בזכותי, זה בזכות השיעור תורה הקבוע שלי, בזכות שיעור התורה הקבוע שלמדתי הקב"ה הציל את החיים שלך!".

למחרת האחיין כבר הצטרף יחד עם דודו לשיעור וסיפר לכולם שבזכות השיעור הקבוע ניצלו חייו.

ראו כמה גדול ונעלה כוחו של קביעות עיתים לתורה הקדושה, לעולם לא מפסיד האדם מלימוד התורה הקדושה," בני, שמעו לי, שאין אדם שומע לי ומפסיד".

הלכות

א. מנהג ישראל להסתפר בערב ראש השנה לכבוד החג. ולובשים בגדים מכובסים ומגוהצים לכבוד יום טוב, להראות שאנו בטוחים בחסדי ה' יתברך שיוציא לאור משפטינו לחיים טובים ולשלום (חזון עובדיה ימים נוראים עמוד נ"א).

אמרו רבותינו (ירושלמי ר"ה פרק א' הלכה ג') כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אלקים קְרֹבִים אֵלָיו (דברים ד, ז), וכי איזו אומה יש כאומה זו, בנוהג שבעולם אדם יודע שהוא ניצב למשפט, הוא לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו, מפני שאינו יודע איך יצא משפטו, אין לו חשק לעשות שום דבר.

אבל ישראל אינם כן, אלא לובשים בגדי לבן ומסתפרים ואוכלים ושותים ושמחים, ובטוחים בחסדיו יתברך שיעשה להם ניסים ונפלאות ויכתבם לחיים טובים.

ב. יש נוהגים ללכת בערב ראש השנה לבית הקברות. ואחד הטעמים כדי שיבוא ליום הדין בהכנעה, וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ (קהלת ז, ב), כשרואה את ביתו הסופי שיהיה בו לאחר שנות חיים ארוכים, ליבו נשבר בקרבו ומתפלל בראש השנה בהכנעה. סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת האלקים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם (קהלת יב, יג).

וההולך לשם לא ישים מגמתו נגד המתים (לא יאמר למתים "תעזרו לי" וכדו'), אלא יבקש רחמים מה' יתברך בזכות הצדיקים שוכני עפר (חזון עובדיה שם עמוד נ"ב).