כִּי נָפַלְתִּי קַמְתִּי
"וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ" (בראשית כג, ג).
לכאורה קשה, "וַיָּקָם אַבְרָהָם"- ודאי שקם, וכי היינו חושבים שנשאר אברהם מעל פני מתו, ואם כן מדוע צריכה התורה להודיענו זאת?
אלא, ישנם בני אדם שאחר שקורה חלילה משבר או אסון במשפחתם הם נעשים שבורים ורצוצים, נופלים ולא מצליחים לקום. הכרתי אנשים רבים בעלי מעמד גבוה מאוד, שלאחר שקרה להם משבר מסוים הם נהפכו להיות אפתיים וסגורים והפסיקו את שאטתם הגדולה, ולא הצליחו לעמוד בניסיון.
אולם אברהם אבינו לא היה כך, אלא מיד לאחר המעשה הטראגי של פטירת שרה אמנו קם והתעודד- "וַיָּקָם אַבְרָהָם!", וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד (תהילים כ, ט), המשיך אברהם אבינו עם אמונתו הצרופה בה' יתברך מפני שידע והבין שכל מעשיו אמת וצדק ונעשים במדויקות ודקדוק רב, אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא (דברים לב, ד), כל משפטי ה' יושר ואמת, מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו (תהילים יט, י).
♦♦♦♦
על פי זה אפשר להסביר את הפסוק שרגילים לומר ב"אשת חיל"- קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ (משלי לא, כח) – ישנם בני אדם שכל זמן שאביהם או אימם בחיים חיותם, הם שומרים את השבת, מקיימים את המצוות בדקדוק ונזהרים שלא לפגוע ברגשות הוריהם, אך לאחר פטירת ההורים הכל נופל וחלילה הם סרים מן הדרך.
לכן בא שלמה המלך ואומר – "קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ", אדרבה להיפך, אחר פטירת ההורים הבנים צריכים להתרומם ולהתחזק יותר בעשיית המצוות והמעשים הטובים, כיון שכעת הם רואים ומתבוננים בתכלית החיים, וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ (קהלת ז, ב).
אברהם אבינו ראה את התכלית של העולם הזה, רבי יעקב אומר העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא, התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין (אבות פ"ד מי"ד), שיננא (תלמיד חכם – שנון), חטוף ואכול חטוף ושתי (עירובין נד ע"ב), לחטוף לימוד תורה, לחטוף חסדים, לחטוף מצוות ומעשים טובים לקראת עולם הנצח!
ולכן קם אברהם מעל פני מתו והמשיך ביתר שאת וביתר עוז במשימה המוטלת עליו בעבודת ה', ולימדנו לקח לדורות שלא להתייאש משום משבר, אלא להמשיך ברוב עוז ותעצומות, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד (תהילים כ, ט).
♦♦♦♦
אדוננו האור החיים הקדוש כותב בפרשתנו (פרק כ"ג פסוק ב) שארץ כנען הוא רומז ליצר הרע (ומקורו מהזוהר הקדוש ח"א, פא) ובאמצעות התעצמות כנגדו ישיג האדם להפליא לעשות בקדושה ובהשגה!
ולכן הושיב הקב"ה את עמו ישראל דווקא בארץ כנען, כדי שנלחם ביצר הרע ונכניע אותו. אך פעמים ויש שנופלים ברשתו, מלחמת היצר אינה מלחמה קלה, הוא ער לך ואתה ישן לו (חובת הלבבות שער יחוד המעשה פרק ה'), וצריך לשם כך גבורה גדולה, איזהו גבור הכובש את יצרו (אבות פ"ד מ"א).
והעיקר הוא לא להישבר אף פעם ולא להשלים עם היצר, אפילו אם הצליח יצר להתגבר על האדם ופיתה והחטיא אותו, אל יכנס ליאוש ויאמר בליבו וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי (אסתר ד, טז), לא, אלא, כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי (מיכה ז, ח).
החטא הגדול בעולם הוא שהאדם משלים עם החטא, זוהי עצת היצר, אך אנו צריכים לקום ולהתעצם, "וַיָּקָם אַבְרָהָם מֵעַל פְּנֵי מֵתוֹ" (בראשית כג, ג), וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד (תהילים כ, ט). ואפילו שהיצר גרם לחטוא, יש תשובה בעולם, ובכוחנו לקשור חזרה את נשמתו למקור השפע העליון ולקבל חיות חדשה!
מלחמת היצר היא מלחמת תמידית, ובכל עת צריכים אנו להתעצם כנגדו, ולהתקדש, לשקוד בלימוד התורה, להיזהר ולהזדרז בקיום המצוות ולהתפלל מעומק הלב ובבכי לה' יתברך שיצילנו מידו, דאלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו (קידושין ל ע"ב).
ואו אז יזכה האדם להשיג את הכל, נשמתו תתרומם והוא ידבק בחיי העולמים, ידבק בתורת ה' וברוחניות. ה' יזכנו שנזכה לעשות רצונו יתברך כרצונו, ונרבה כבוד שמים בעולם, ובזכות כך נראה בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.
.
