סיפור שבועי – קידוש שם שמים
סעדון לא עצר מיד אחרי שנוסד התלמוד תורה, הוא כבר בנה תשתית לישיבה קטנה. אחר כך יצר קשר עם משרד הרווחה והקים מוסד ייחודי לילדים פגועי מוח. זה לא הספיק לו. הקצב הבלתי נלאה שלו הריץ אותו לפגישה פורייה עם אחד מראשי ארגוני החסד הגדולים, וסעדון חנך בעירו סניף גדול ומרשים, שהעניק מאות חבילות מזון למשפחות נצרכות בעיר.
יום אחד הוא חזר הביתה עם חולשה אדירה מאד. אחרי בדיקות מקיפות יצא הד"ר בפנים נפולות מן המחלקה, הושיב את סעדון ורעייתו מולו ואמר את המשפט הנורא:
"צר לי סעדון, אתה סובל ממחלה קשה"…
לא היה צריך להגיד יותר. סעדון קלט שהוא עוזב לעולם שכולו טוב. צריך להקים בית ספר לבנות על-יסודי, וישיבה גדולה לבנים, ואי"ה נייסד כאן בית תמחוי מכובד". אמר ועשה.
למרות המחלה שהחלישה אותו מדי יום, סעדון יישם את חלומותיו אחד אחרי השני, כאחד הבריאים ממש.
שלושה ימים לפני פטירתו ישב לצידו רב העיר: מעולם לא סיפרת לי מה הניע אותך לחזור בתשובה ולקבל עול מלכות שמים".
חיוך עדין בקע משפתיו היבשות של סעדון, והחל לספר את גלגל חייו:
"ישבנו במסעדה חיפאית, כל ה"חברה הטובים". היה זה בשעת צהריים.
מול המסעדה ניצב חלון ראווה של חנות תועבה ובה תמונות מבחילות השֵם ירחם. לפתע הגיע מעבר לרחוב, אברך צעיר חבוש חליפה וכובע. הוא צעד נחוש לעבר צידו השני של הרחוב, אך כשהבחין בחלון הראווה המתועב, הוא הסיט ראשו ימינה, עצם עיניו בחוזקה והפשיל את כובעו אל מתחת למצחו, ושעט אל מעבר לצומת.
כולם צחקו, כולם לגלגו, אבל אני הרגשתי שחץ נתקע לי בלב. חשבתי לעצמי, 'איך יתכן שבחור צעיר איננו מתפתה להציץ. אם הוא לא נכנע לתאווה הזו של ראייה אסורה, אז כנראה שיש לו דברים חשובים וטובים שהוא מתאווה להם. הם הדברים שנותנים לו עוצמות בנפש להימנע מלחטוא בעיניו'…
הדברים הפכו ממחשבה ליישום. החלטתי להיום גם כדוגמת אותו אברך.
וכך התחלתי במרוץ הגדול שאתה מכיר את תוצאותיו…".
בואו ניקח אל לבנו, כיצד פעולה קטנה של קידוש השם, של צניעות, של שמירת העיניים, שעושה יהודי כשר בינו לבין קונו, בונה עד אין סוף קניינים של תורה וחסד.