סיפור שבועי – הויתור שהביא הצלה

ידוע המעשה ביהודי שהתגורר בבניין משותף, בקומה השניה. בדירה מתחתיו פתח השכן חנות למכירת מיטות ולולי תינוקות. מדי בוקר היה בעל החנות משכים קום, פותח את חנותו, ומתחיל למלא את רחבת המדרכה שלפני הבניין במיטות ובלולים, כדי למשוך את העוברים ושבים לחנות.

המיטות והלולים חסמו את המדרכה והפריעו מאד את דרך הגישה לבניין, והדבר חרה ביותר לשכן. הוא נגש לבקש מבעל החנות להפסיק את התצוגה הזו, והסביר כי לא רק שהמראה מפריע לו, אלא גם ילדיו הקטנים שאינם יכולים לעבור, נאלצים לחצות את הכביש ולהאריך את דרכם לתלמוד התורה. אך בעל החנות נותר אדיש לבקשותיו. לֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת, לא הקשיב לבקשות השכן, והמשיך להציג את הסחורה על המדרכה כרגיל.

לאחר התעלמות ממושכת גם מבקשות תקיפות, החליט השכן כי אין מנוס אלא לערב בעניין את העירייה. קנס אחד של פקח יבהיר את העניין טוב יותר מכל הדיבורים שלא הועילו.

לפני שעשה צעד מעשי כלשהו, החליט בכל אופן לגשת לשאול את מרן הסטייפלר זצ"ל, אם מותר לעשות זאת, ואם כדאי לנקוט בצעד כזה. ענה לו הסטייפלר: "וְעַתָּה בְנִי שְׁמַע בְּקֹלִי, תוותר לו, אל תמסור אותו לעירייה, ודע לך שמוויתור לא מפסידים!"

אותו אדם, שהיה ירא שמים בתכלית, סבר וקבל את דברי הרב. הוא גנז את תכניתו המקורית להתלונן בעירייה למרות הקושי הגדול, בלע את לשונו – ושתק.

חלף חודש וחצי. בביתו של היהודי טיפס התינוק בן השנה וחצי על אחד החלונות הבלתי מסורגים, ועוד לפני שהספיקו בני הבית לעצור אותו – צנח למטה למרבה הזוועה. תינוק בן שנה וחצי – מקומה שניה!… הם דוהרים החוצה ואינם יודעים מה הם עומדים לראות בעוד רגע. חי? פצוע? או חלילה…

הם מוצאים אותו בוכה בתוך אחד הלולים. הנפילה נבלמה על ידי מזרן אורתופדי של החנות מן הקומה הראשונה!… חייו של הילד נצלו!

ללמדך שאין אדם מוותר ומפסיד, וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם (משלי יב, טו).

לפעמים חושב אדם: 'לא אוותר לו! אני אלך אתו עד הסוף!…' ואינו יודע איזו טובה גדולה עתידה לצאת לו מן הוויתור הזה.

עלינו לזכור, כי כל תכנית הבריאה הינה רק בשביל אותם ענווים וותרנים!