משקל זהב
היה פעם איש עשיר שהגיע לשיבה, וכבר נעשה זקן מאד.
הוא ידע שחייו מגיעים עוד מעט אל קיצם וביקש לערוך ספירת מלאי של כל רכושו כדי לדעת איך לחלק את הונו בין יורשיו.
ספר ומנה את כל נכסיו והכין רשימות מדויקות, אך כשהגיע אל הזהב נזקק למשקל זהב כדי לשקול אותו, הלך אל חנותו של הצורף וביקש ממנו להשתמש במשקל הזהב שלו, הצורף שהחזיק בידו משקל רגיש ומדויק לא היה מעוניין לתת לאחרים להשתמש בו מחשש פן יתקלקל. הוא ניסה להתחמק מן האיש העשיר בתואנות שונות. "מצטער אין לי מסננת…" אמר לו הצורף.
"אתה עושה ממני צחוק?" אמר העשיר "מי ביקש ממך מסננת? אני בקשתי ממך משקל!"
המשיך הצורף להיות אטום ואמר לו "מצטער גם מטאטא אין לי…".
התרגז העשיר על הצורף ואמר בקול "מה אתה מתחכם איתי, אתה מתחזה לחֵרֵשׁ, כאילו אינך שומע את בקשתי?!"
ענה לו הצורף "לא אני לא חרש! ואני לא מתחכם איתך. אני שמעתי היטב כל מה שבקשת ממני".
"אם כך, מהם התשובות המשונות הללו שלך?" אמר לו העשיר.
ואז הצורף התרצה והסביר "ראה אתה זקן וידיך רועדות. הזהב שלך כולו בא בחתיכות זעירות. קרוב לוודאי שכאשר תנסה להשים אותו על המשקל ידיך ירעדו והכל יתפזר על הרצפה ואז תבקש ממני להביא מטאטא ולאסוף את חתיכות הזהב שהתפזרו. ואחר כך בטח תבקש ממני מסננת כדי לסנן את הזהב מן האבק והלכלוך שעל הרצפה, ומאחר ואין לי מסננת ולא מטאטא לא כדאי לך להשתמש במשקל שלי"…
הנמשל:
אחים יקרים, רבותינו לימדונו "סוף מעשה במחשבה תחילה". על האדם לחשוב תמיד לפני כל מעשה מה יהיו התוצאות ולהיות שקול. ורק אז להחליט אם כדאי הוא אותו דבר לעשותו.