חיים במתנה
מעשה שארע, שעבורנו נוכל ללמוד ממנו נמשל לחיים:
'כפי שאדוני בוודאי יודע', פתח התובע בדבריו, 'בתקופת המלחמה, הפחד הגדול ביותר היה להיתפס על ידי אנשי הגסטאפו הנאצים. התהלכו סיפורים מסמרי שיער, לכן היו יהודים שבחרו להצטייד בגלולת רעל, "גלולת ציאניד", שאותה החביאו תחת שן תותבת. ברגע שהם נתפסו על ידי קלגסי הגסטאפו, הם בלעו את הגלולה ואיבדו עצמם לדעת מחשש שלא יחזיקו מעמד בעינויי התופת . הבעיה הייתה שמחיר הציאניד עלה פלאים בגלל הביקוש הגבוה'.
'גם אני ביקשתי להשיג גלולה כזו, ופניתי אל האיש הזה' – וכאן הצביע רפאלו לוי לכיוון אלפרדו. 'שילמתי לו מחיר יקר, וקיבלתי מידיו את הגלולה'…
'יום אחד, עצר אותי ברחוב אדם שהזדהה כאיש גסטאפו, והורה לי להתלוות אליו. ותוך כדי הליכה הוצאתי את הגלולה ובלעתי אותה. דקות ארוכות חיכיתי למותי, אבל אז הבנתי שאלפרדו פשוט רימה אותי! הוא שקרן וגנב! עתה אני דורש שהוא יחזיר לי את הכסף הרב ששילמתי לו!'.
לאחר תום הדברים אמר השופט לתובע, 'לפני שנשמע את תגובת הנאשם, ברצוני להבין, מהם העינויים שעברת שם, וכמה סבל נגרם לך בגלל שנותרת בחיים?'
רפאלו לוי הסמיק מעט. ואז הודה: 'למעשה, לא כל כך סבלתי במרתפי הגסטאפו. באותה תקופה היו איטלקים שהתחזו לאנשי גסטאפו. הם היו עוצרים ברחוב יהודים ומובילים אותם לכיוון בית המעצר. התברר לי לאחר כמה דקות שנתפסתי בידי מתחזה. הוא רק דרש ממני שוחד, וכשאמרתי לו שאין לי כסף, הוא פשוט שחרר אותי…', רפאלו לוי עצר מעט את דבריו, ואמר 'ברחתי למקום המחבוא שלי, שחיכו בו כמה מחברי, וכך שרדתי את המלחמה'.
אמר השופט בחומרה, 'אתה נשארת בחיים ואפילו לא סבלת מאנשי הגסטאפו, וכל זה בזכות הגלולה שהנאשם מכר לך, שהייתה מזויפת!!! – אבל אתה בכל זאת תובע ממנו כסף?! אתה בטוח שאינך רוצה לתת לו מתנה כלשהי כאות הוקרה על כך שבזכותו אתה חי והצלחת לשרוד את המלחמה הנוראה?!'
אבל רפאלו בשלו, 'הנאשם רימה אותי, ולכן אני דורש את כספי בחזרה בתוספת פיצוי'.
השופט הכריז על הפסקה בדיון, לפני הקראת פסק הדין.
רפאלו לוי ניצל את ההפסקה כדי לצאת ולאכול ארוחת צהרים במסעדה שהיתה ממוקמת מול בית המשפט. כאשר מועד הקראת הפסק התקרב, הוא חצה את הכביש בדרכו חזרה לבית המשפט, ואז הגיחה משאית בפתאומיות במהירות רבה ופגעה בו… רפאלו לוי נהרג מיד מעוצמת הפגיעה…
כאשר הדיון נפתח, הודיע השופט כי למעשה המשפט מבוטל בגלל מותו הפתאומי והטראגי של התובע, ואף על פי כן, ברצונו לומר לפרוטוקול כמה משפטים:
'אני אדם מאמין', אמר השופט, 'ויודע שהקב"ה מנהל את העולם. הקב"ה נותן לכל אדם את המתנה היקרה ביותר בעולם – את החיים…, אך מי שמזלזל במתנה זו ולא מעריך אותה, אינו ראוי לקבלה…'
המשיך השופט, 'בעיני התובע, הכסף היה חשוב לו יותר מהחיים, ולכן תבע אותו למשפט במקום להודות לאלפרדו על ה"רמאות" במכירת הגלולה, שגרמה למפרע להצלת חייו.
אבל רק הקב"ה יכול לעשות דין צדק המונחֶה על ידי כללי המוסר והאמת הנצחיים…, ונראה לי כי גזר דינו של הקב"ה במקרה הזה, היה ברור ביותר…'
הנמשל:
אחים יקרים, כמה עלינו לנצל את חיינו בדברים בעלי משמעות וערך, ולהודות לקב"ה על רגע שאנו חיים ונושמים, ויכולים למלאות את חיינו בתוכן רוחני עם תורה מצוות ומעשים טובים.
"כל הנשמה תהלל י-ה הלוליה"…