הכד היקר
לאחד המלכים בסין היה כד יקר. את הכד קיבל בירושה מאבות אבותיו. איש לא ידע בן כמה הכד ומה ערכו, רק ידעו שהוא יקר מאד למלך.
אכן, המלך הסיני מינה אדם מיוחד לנקות ולשמור על הכד היקר. יום-יום היה עליו להסיר ממנו את האבק, ואם נמצא עליו ולוּ גרגיר אבק אחד – האיש היה יוצא להורג, על שחילל את כבוד הכד…
רבים וטובים מתו בגלל הכד הזה. וכך, כל מי שמונה לשמור על הכד היה נפרד מאשתו וילדיו, כי ידע שהוא לא ישוב לראות אותם עוד.
פעם אחת הופיע בארמון המלך איש זקן וביקש להיות שומר הכד. כולם התפלאו על האיש המוזר המבקש את מותו, וניסו כולם לשכנע אותו לחזור בו, ולמנוע ממנו את מותו…
אבל האיש התעקש ולא ויתר!…
הוא הוכנס לחדר בו היה הכד מונח, על שולחן מיוחד עשוי זהב. ניגש לכד, לקח אותו בידו, הביט בו רגע ארוך ומיד השליכו על הארץ! הכד נשבר לרסיסים!
קמה מהומה בארמון. האיש הובא בפני המלך. שאל המלך את האיש: 2מדוע עשית זאת? הרי עכשיו תמות!', אך האיש השיב: 'ידעתי שאמות…ולכן באתי'…
חשבתי לי: אנשים רבים מתו וימותו בגלל הכד הזה, לפחות אוכל להציל את החיים של אלה שעוד לא מתו, מאחר ואני אדם זקן ובודד, אין לי להצטער על חיי, אבל על חיי הכלל אני חס. הקרבתי את חיי.
הצטער המלך על מעשיו של אותו האיש, וכשראה את נחישותו לעזור לאחרים שיחרר את האיש.
מאז, כך מספרים, מהלך המלך משוחרר יותר, ולעיתים ניתן לשמוע אותו שורק מנגינות פשוטות ועליזות במסדרונות הארמון…
הנמשל:
אחים יקרים, לכולנו כבני אדם ישנם הרגלים מסוימים שהורגלנו אליהם במשך החיים. לא פעם אנו מייחסים לאותם 'הרגלים' חשיבות יתר, ובגלל זה מגיבים בצורה קיצונית על הסביבה.
עלינו לבדוק את אותם ההרגלים, ולברר מהיכן הם, והאם הם באמת יותר חשובים…