סוג בד הטלית
כתב מרן השלחן ערוך (ט ס"א): אין הבגד חייב בציצית מן התורה, אלא אם הוא עשוי מפשתן או מצמר רחלים, אבל בגד העשוי משאר מינים, אין חייב בציצית אלא מדברי חכמים. וכתב הרמ"א ויש אומרים שגם בגד העשוי משאר מינים, חייב מן התורה. וכתב מרן (שם ס"ו): וירא שמים יצֵא את כולם, ויעשה טלית של צמר רחלים שהוא חייב בציצית מהתורה בלי פקפוק. (כרב האי, הרי"ף, הר"י מיגאש, הרמב"ם, האשכול, החינוך ועוד.)
כתב רבנו זלמן: "הרוצה לקיים מצוה זו מן המובחר, יזהר שיהיה לו טלית גדול וטלית קטן של צמר לבן, ויטיל בהם ציצית של צמר לבן, ובזה מקיים מצות ציצית בלי שום פקפוק". וכן כתב המשנה ברורה (סק"ה): וירא שמים יחמיר על עצמו ויעשה טלית של צמר, כדי שיתחייב בציצית מן התורה לכל הדעות. ויעשה הטלית גדול והקטן של צמר. וכן כתבו האליה רבה, שלחן הטהור, בן איש חי ועוד. וכתב בשו"ת אגרות משה (אורח חיים ח"ג סימן א, יורה דעה ח"ג סימן נב), כיון שלמצות ציצית עדיף יותר בגד של צמר שחייב מן התורה לכל השיטות, לכך יותר טוב גם בקיץ ללכת בטלית קטן של צמר, וכן אני נוהג. שהרי אין חיוב ללבוש בגד החייב בציצית, רק שצריך להשתדל לקיים המצוה, כמו שאמר המלאך לרב קטינא שבזמן שיש כעס, יש עונש על אדם שאינו לובש בגד שמחייב ציצית. וממילא אם טליתות אחרות פטורות מהתורה כמו שכתב מרן המחבר, וכתב שירא שמים יחמיר ללבוש טלית של צמר, צריך להשתדל לקיים המצוה מן התורה לכל הדעות ולא בשל שאר מינים. (ב קמז)
כנפות הציצית
מספר הכנפות – בגד שיש בו חמש כנפות [פינות] מרובעות או יותר, חייב להטיל בו ארבע ציציות בארבע פינות הרחוקות זו מזו. ואם הטיל בו חמש ציציות, הרי הוא עובר באיסור לא תעשה מן התורה (דברים יג א): "לא תוסף עליו". ובגד שיש בו שלוש כנפות, אין מטילים בו ציציות כלל. (סימן י ס"א. ב קעו, קפ)
כנפות מרובעות – אין חיוב הטלת הציצית אלא דוקא כשכנפות הטלית מרובעות, אך אם הכנפות עגולות, הרי זה פטור מציצית. (סימן י ס"ט)
רוב פתוח
שאלה: חתך גופיה מעט למטה משני צדדיה ונעשו ארבע כנפות, האם חייב להטיל בה ציציות?
תשובה: כדי לחייב את הבגד בציצית, צריך שיהיה רוב הבגד פתוח, אבל אם רובו סגור, הרי הוא פטור. וכיון שחתך בגופיה מעט ורוב הגופיה סגורה, הרי היא פטורה מציצית. אבל אם יחתוך באמת את רוב הגופיה, הרי היא בגד של ארבע כנפות וחייבת בציצית. (סימן י ס"ז, ומשנ"ב ס"ק כה)
על כן, מה שמצוי היום "גופיית ציצית", דהיינו גופיה שהיא פתוחה משני צדדיה, וישנה חתיכת בד קטנה המחברת בין שני צדדיה, מאחר ורוב שני צדדיה פתוחים, חייב להטיל בה ציצית. [וניתן להשיג גם "גופיות ציצית" מצמר.]
חליפה – ג'קט. מעיל ארוך [פראק].
שאלה: יש לשאול על ג'קטים המצויים כיום, מדוע אין מטילים בהם ציציות, הלוא יש בהם ארבע כנפות, שתי כנפות למעלה בצווארון, ועוד שתי כנפות בג'קט למטה?
תשובה: שאלה זו שאל מרן הבית יוסף (סוף סימן י) וזה תוכן דבריו: גלימות שלנו שאנו לובשים למעלה מכל הבגדים, והם פתוחים מלפניהם מלמעלה למטה, ונמצא שיש להם ארבע כנפות, שנים סמוך לצוואר ושנים למטה סמוך לארץ, למה אין מטילים בהם ציצית? ושמעתי שקצת מזקני ספרד היו עושים בה שתי קרנות עגולים, שכל שאינם מרובעים אינם חשובים כנפות. אך תימה גדול הוא בעיני, שכל העולם לובשים אותם בקרנות מרובעות, ולא ראיתי מי שפקפק בדבר מעולם. ולי נראה שהטעם שלא נהגו להטיל בהם ציצית, משום שלא נקרא כסות אלא דוקא בגד הבא להגן על האדם מפני החום והקור, והרי הגלימה אין לובשים אותה להגן, אלא מפני הכבוד שהרי אפילו יש לו לאדם כמה מלבושים, אינו יוצא לחוץ בלא גלימה. ואע"פ שלפעמים נהנה שמתחמם בה, אך כיון שתחילת עשייתה אינו להתחמם בה, אינה נחשבת ככסות ופטורה. ועוד אפשר לומר, כיון שאם היינו מחייבים אותם בציצית, היו נפסקים בכל עת הציציות שלמטה בדריסת הרגלים, והיה צריך בכל עת לתקנם, יש לומר שלא חייבה התורה בכך להטיל ציצית, שתורתנו כל "דרכיה דרכי נועם". וכל מקום שהלכה רופפת בידך, הלך אחר המנהג. ע"כ. והרמ"א בדרכי משה כתב: ולי נראה שמאחר ומצות ציצית שיחזיר שתי כנפות לפניו ושתיים לאחריו כדאיתא במדרש, לכן נראה שלא חייבה התורה אלא כך, אבל במלבושים שלנו שכל הארבע כנפות לפניו ואי אפשר ללובשם בענין אחר, אינם חייבים בציצית, ולכן נהגו להקל. ע"כ. וכתב המגן אברהם (ס"ק יג): ויען שהלכה זו רופפת ביד הגאונים ולא מצאו טעם נכון, ירא שמים יעשה קרן אחד עגול.
ומעתה, במעיל ארוך [פראק] שפתוח מאחריו, נראה שלפי הטעם השני של הבית יוסף, יצטרך ליתן ציציות, כיון שלא יגררו ברצפה, שאין זה כגלימה שהיא עד למטה. וכן לפי טעמו של הרמ"א, כיון שבמעיל יש כנפות לפניו וכנפות לאחריו, ופתוח רובו מאחריו. לכן הנכון לעגל פינה אחת. וטוב להחמיר לעגל שלוש פינות, מאחר ויש בה שש פינות עם שתיים שלמעלה. (משנ"ב סימן י ס"ק לו. ב קפב)
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
מתוך הספר סדר היום בהלכה ובאגדה