דינים השייכים קודם תפילת שחרית

אמירת 'שלום' קודם התפילה

משכים לפתחו – אסור להקדים לביתו של חברו קודם התפלה, כדי לומר לו 'שלום' או בוקר טוב וכיוצא, משום שנראה כמחשיב את חברו יותר. אולם אם רואה את חברו בדרך, מותר לומר לו 'שלום', וכל שכן שבהכנסו לבית הכנסת, מותר לומר 'שלום' למתפללים. (פט ס"ב. ה פד) וכן ראינו מעשה רב אצל מרן הראשון לציון שליט"א, שבהכנסו לבית הכנסת בבוקר להתפלל, היה אומר 'שלום' לנמצאים בדרכו עד שמגיע למקום מושבו.

נסיעה טובה – אם חברו עומד לצאת לחו"ל, לא יקדים לביתו קודם התפלה, כדי לברכו בברכת 'נסיעה טובה', אבל ברבו או הוריו שהתורה חייבתו בכבודם, מותר ללכת לביתם לברכם בלשון 'נסיעה טובה' וכדומה, אך לא יאמר 'שלום'. (ה פז, פט)

גמילות חסד – מותר ללוות את חברו בנסיעה קודם התפילה לשדה התעופה אם חברו זקוק לזה, שיש בזה מצות חסד, וכל שכן ללוות את רבו או את הוריו, שיש בזה כמה מצוות. ופשוט שיזהר שלא יעבור זמן תפילה. (ה פז, פט)

התעסקות בצרכיו קודם התפלה

נסיעה – אסור להתעסק בצרכיו קודם התפלה, שאין ראוי להקדים את עסקיו וענייניו קודם שיתפלל לבורא עולם. על כן, אם הוצרך לנסוע מעיר לעיר, יתפלל ואחר כך יסע. אולם אם מטרתו בנסיעה כדי להתפלל במקום מסוים, כגון שרוצה להתפלל בכותל המערבי, רשאי לנסוע מעירו לכותל. (ה צד)

נסיעה לעבודה – הגר במושב שאין שם מנין לתפלה, ורוצה ליסוע לעיר מקום עבודתו ולהתפלל בבית הכנסת במנין, אם מטרת נסיעתו רק לצורך העבודה [ובימי חופשתו, אינו נוסע לעיר להתפלל במנין,] אינו רשאי, ועליו להתפלל יחיד במקומו, ואחר כך יצא לעבודתו. אולם, אם קשה לו לכוון ולהתפלל כהוגן בביתו, ואילו בבית הכנסת שבעיר, תהיה דעתו מיושבת יפה, רשאי ליסוע ולהתפלל שם. (ה קא)

רחיצה – לא יתרחץ אחר שהגיע זמן התפלה, אלא אם כן מזיע וקשה לו להתפלל כך, שאז הרחיצה היא צורך התפילה שיוכל להתפלל בכוונה ובנקיות הגוף. וכמו כן, אם רוצה לטבול במקוה טהרה, ומוכרח לרחוץ עצמו קודם לכן, הרי זה מותר, כיון שהרחיצה היא צורך הטבילה, והטבילה היא צורך התפילה. (ה צו) [ורשאי לחפוף ראשו ולרחוץ עצמו בסבון לאחר הטבילה.]

גילוח – הרגילים להתגלח בכל יום, לכתחילה לא יתגלחו לפני התפילה. והמקילים בזה, יש להם על מה לסמוך. (ה צט)

סידור המטה – מותר לסדר את מיטתו בקומו מן השינה, שאין זה בכלל עשיית צרכיו, אלא סדר ודרך ארץ. (ה קא)

עשיית מצוה – איננה בכלל צרכיו ומותרת קודם התפלה. על כן, אם יש צורך לטפל באביו ואמו קודם התפלה, או לעזור לאשתו בטיפול הילדים בבוקר, להלבישם, ולהכין להם אוכל לבית הספר וכיוצא, הרי זה מותר ומצוה. (ה קא)

אכילה ושתיה קודם התפלה

אסור לאכול ולשתות קודם התפלה. והטעם בזה כמו שדרשו חז"ל (ברכות י ע"ב) מהפסוק (ויקרא יט כו): "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם" – לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. ואמר רבי אליעזר בן יעקב, כל האוכל ושותה ואחר כך מתפלל, עליו הכתוב אומר (מלכים א יד ט): "וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ" – אל תקרי גויך [גופך] אלא גאיך. אמר הקב"ה, לאחר שנתגאה זה באכילתו – קיבל עליו מלכות שמים.

משקים חשובים – אסור לשתות משקים חשובים כיין, דבש, חלב, שכר וכיוצא, שבהם שייך לומר: אחר שהתגאה זה – בא להתפלל?! אבל מים או תה וקפה עם סוכר, מותר, שאינו שותה אלא כדי ליישב דעתו לתפלה או לחמם גרונו וכיוצא. ומה שנותן סוכר, הוא כדי להפיג המרירות ולא לשם תענוג. (ה קד. ועיין חזו"ע פסח קיג)

קפה עם חלב – במקום צורך, רשאי לערב מעט חלב בקפה, שמאחר וכך הרגילות אצל רבים לשתות את הקפה עם חלב, אין בזה דרך גאוה. (ה קיז)

מאכלים לרפואה – אם הוצרך לאכול מאכל מסויים לרפואה, אף שאינו חולה ממש, מותר לו לאוכלו קודם התפלה, מפני שאין זה דרך גאוה. (ה קיח)

ביצה – חזן הרוצה לצחצח קולו שיהיה צלול, רשאי לגמוע ביצה חיה קודם התפלה, מפני שאין דרך לאוכלה כך, ונחשב כמאכל לרפואה. (ה קכא)

רעב – מי שהוא רעב מאוד ואינו מיושב בדעתו להתפלל בכוונת הלב, הרי הוא כחולה, ומותר לו לאכול קודם התפלה. (ה קיח)

חלש – מי שהוא חלש ואינו יכול ללכת לבית הכנסת אלא אם כן יאכל קודם, אך אם יתפלל בבית, לא יצטרך לאכול קודם התפלה, הנכון שיתפלל יחיד בביתו ויאכל [ואחר כך יבוא לבית הכנסת לשמוע קדיש, קדושה וברכו,] ולא יאכל קודם התפלה. כי אכילה קודם התפלה, היא איסור גמור מן הדין, ואילו להתפלל בבית הכנסת עם הצבור, אינה חובה גמורה, ואין להתיר איסור בשביל דבר שאינו חובה. (ביאור הלכה סי' פט. ה קיח) ומכל מקום מאחר ובדרך כלל הבעיה היא בשבת שהתפלה ארוכה, שאינו יכול להעמיד את עצמו עד שיחזור הביתה, ומצוי בחולי סכרת שבבוקר יורד להם הסוכר, יש להמליץ להם שיביאו עמם חתיכת עוגה, ויאכלוה מיד לאחר עמידה של שחרית אפילו בלי קידוש, ובכך ירויחו להתפלל במנין, ולא לאכול לפני התפלה.

עול מלכות שמים – בכל המקרים הנ"ל שהתירו לאכול קודם התפלה לרפואה וכיוצא, אם יכול, טוב שיקרא ברכות השחר וברכות התורה וקריאת שמע קודם שיאכל, כדי שיקבל עליו תחילה עול מלכות שמים. (ביאור הלכה סימן פט)

קטן – מותר לתת לקטן לשתות חלב או לאכול עוגה וכיוצא, קודם התפלה. (ה קכב)

נשים – מותר לנשים לאכול לפני התפלה, ואפילו קבעה לעצמה להתפלל שחרית. כי דוקא הגברים שחייבים בתפלת שחרית, שייך לומר בהם, היאך זה אחר שהתגאה באכילתו בא ומתפלל, אבל הנשים שאינן חייבות להתפלל שחרית דוקא, רשאיות לאכול. (חזו"ע שבת ב קסט)

בעוד לילה – הישן שינת קבע בלילה על מטתו וקם קודם עמוד השחר, רשאי לאכול, ובפרט אם קם לעסוק בתורה, ועל ידי שיאכל יוכל ללמוד יותר טוב. ומכל מקום בהגיע עמוד השחר, עליו להפסיק לאכול. על כן, הקמים בלילות שבת לפייט בשירות ותשבחות לבורא עולם, ומגישים לפניהם מאכלים, ישימו לב שבהגיע עמוד השחר יפסיקו לאכול. ועל הגבאים לתת הדעת על כך, ולא להכשיל את הציבור באכילה קודם התפלה. (ה קכו, קנד)

אדם שאינו מתפלל – אין איסור להגיש לפניו מאכל. כי מאחר שאינו מתפלל, לא שייך אצלו איסור אכילה קודם התפלה, כי אין תפלה. והבן, כי שני הטעמים הנ"ל לא שייכים בו, לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם, ואחר שהתגאה זה – בא להתפלל. (ציץ אליעזר. ה קמט)

לימוד קודם התפלה

משהגיע זמן התפלה, לא יתחיל ללמוד עד שיתפלל, שמא ימשך בלימודו ויעבור זמן קריאת שמע ותפלה. אולם הרגיל להתפלל בבית הכנסת [בשעה קבועה], מותר לו להתחיל ללמוד, שמאחר ורגיל בקביעות ללכת לבית הכנסת, בודאי יזכור. (ה קנו)

יציאה מהבית עם טלית ותפילין

הזוהר הקדוש מפליג מאוד בשבח היוצא מביתו כשהוא מעוטף בטלית ומוכתר בתפילין, ואפילו אם מחמת כך, לא יהיה מעשרה ראשונים בבית הכנסת. (ג עג. ה קפו)

הנוסע ברכבו מביתו לבית הכנסת, עדיף יותר שיניח את התפילין בבית הכנסת ולא בביתו, מאחר ויהיה מוכרח להסיח דעתו מהתפילין בשעת הנהיגה, כדי להשגיח על נסיעתו כיאות. ואף על פי שיש אומרים שאין נחשב היסח הדעת אלא דברי שחוק וכיוצא, מכל מקום כיון שלדעת כמה פוסקים [הרמב"ם, הרמב"ן, רבנו האר"י ועוד] גם זה נחשב להיסח הדעת, אין לו להכניס עצמו למחלוקת הפוסקים בשביל מעלת יציאה עם תפילין מהבית. (ג רמא)

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
מתוך הספר סדר היום בהלכה ובאגדה