טוֹב לַחֲסוֹת בה' מִבְּטֹחַ בָּאָדָם
"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר" (בראשית לז, כא).
ראובן רצה להציל את יוסף כפי שמעידה עליו התורה, לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו (בראשית לז, כג), ולכן אמר לאחים להשליכו לבור, וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם (בראשית לז, כד), מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו (בראשית רבה פד, טז).
ולא מובן, אם ראובן רצה באמת להציל את יוסף מדוע זרק אותו לבור מלא בנחשים ועקרבים, הרי הגמרא אומרת (יבמות קכ"א ע"א, ונפסק בשו"ע אבן העזר סימן י"ז סכ"ט) שאדם שראה את חבירו נופל לבור שיש בו נחשים ועקרבים יכול להעיד עליו שמת ולהתיר בכך את אשתו להינשא לאחר, דודאי יעקצוהו וימיתוהו בארס שלהם. וא"כ כיצד ראובן הציע לאחים לעשות כדבר הזה?
אלא מבאר אור החיים הקדוש (בראשית לז, כא ומקורו מהזוהר הקדוש) שראובן ידע שמוטב לו לאדם ליפול בידי חיות רעות מליפול בידי אדם שהוא בעל בחירה ורצון, נִפְּלָה נָּא בְיַד ה' כִּי רַבִּים רַחֲמָיו וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה (שמואל ב כד, יד).
האדם הוא בעל בחירה ויכול להזיק ולהרע אף למי שלא נגזר עליו משמים להינזק, ולכן אפילו אם מגיע לאדם פלוני להמשיך לחיות, אם נתפס בידם של אנשים רעים בעלי בחירה עלולים הם להזיק ולהרע לו. אולם לחיות ולבהמות אין בחירה, ואע"פ שעל פי רוב הם עושים את תפקידם ולכן חזקה על אדם שנפל לבור נחשים ועקרבים שהוא מת, מ"מ אם רצון ה' יתברך בכך, מבטל הוא את רצון הבעלי חיים הממיתים והמזיקים, ונותן להם הוראה שלא לפגוע בו לרעה, וימשיך לחיות.
ומכאן אמרו שעדיף שאדם יפיל עצמו לתוך אש, או לבור נחשים ועקרבים ולא יתמסר בידי שונאיו, וְהוּא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם (דברים ד, מב) כי מעטים הסיכויים שהם ירחמו עליו וינצל. אך אם נופל ביד החיות והבהמות, אם הוא צדיק ולא הגיע זמנו למות, אין רשות לחיות ולבהמות להרע לו.
ובאמת כך מובא במדרש (במדבר רבה יח, כב) מעשה בקוצר אחד שעבר לידו לוכד נחשים וראה נחש ארסי מת, שאל את הקוצר, כיצד מת הנחש? אמר לו: קוצר אני, הוא היה על ראשי והרגתיו. זאת אומרת שעל אף שנחשים ממיתים, מ"מ אין הדבר נטול בחירה, הם בסה"כ שליחים של הבורא יתברך, ואם הקב"ה יורה להם שלא יגעו באדם ולא יזיקו אותו- הם לא יגעו ולא יזיקו.
לכן העדיף ראובן להשליך את יוסף לבור מלא נחשים ועקרבים מאשר להשאירו ביד אחיו ששונאים אותו ומבקשים רעתו (ובמקום אחר ביארנו זאת באופן אחר, ואכמ"ל).
♦♦♦♦
רבים מחכמי המוסר מתקשים בהבנת דברי אור החיים הקדוש הנ"ל, אך הביאור בזה שהקב"ה הטביע בעולם שלאדם יש בחירה, עד כדי כך שיכול להזיק אף לאדם שלא נגזר עליו משמים להינזק.
רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע (דברים ל, טו), הקב"ה לא נוטל את הבחירה מהאדם, ואע"ג שבידו יתברך לעשות הכל, וברגע כמימרא יכול להפוך חלילה את כל העולם לאוויר ולהחזירו לתוהו ובוהו, מ"מ ברא הקב"ה את העולם בסדר מסוים של בחירה, ורק האדם לבדו הוא בחירי, משא"כ השמש והירח, החיות והבהמות, הם לא בחירים, אלא רק שמשיו של הבורא יתברך, ומה שמורה להם הם עושים, ולא שייך שיעשו דבר נגד רצונו יתברך.
אך לאדם כביכול יש את כח הבחירה להזיק לאדם אפילו לא נגזר עליו משמים להינזק, וזהו בגדר מאן דנפח מדיליה נפח (זוה"ק בראשית יח ע"ב), האדם כביכול חלקיק מבורא עולם, ניתן בו רוח רוחני כה גדול שיכול להחליט בעצמו, הקב"ה מסיר שליטתו על האדם במאת האחוזים, ונותן לו לבחור בעצמו.
וכך הסביר הרמ"ק בספרו אור יקר (שער ח') שאע"פ שהקב"ה נתן רשות לנחשים ועקרבים להזיק, מ"מ פעמים שמבטל את רצון בעלי החיים הממיתים והמזיקים ואילו את רצון האדם בעלי הבחירה חכמתו יתברך לא מבטלת. ולגבי הגויים, נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְּמוּ (תהילים מט, יג), שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר (בראשית כב, ה), עם המשולים לחמור (בראשית רבה נו, ב), הגויים דומים לבהמות ובידיו יתברך לבטל רצונם.
יהי רצון שנזכה לנצל את כח הבחירה הניתן לנו לטובה ולברכה, לתורה מצוות ומעשים טובים, ונזכה בקרוב לראות בישועת ישראל השלימה, אמן.
.
