זכרתי לך חסד נעוריך
וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ (שמות יד, לא).
דרשו רבותינו (מכילתא בשלח, ג) דבר גדול עשו ישראל, שלא אמרו למשה היאך אנו יוצאים למדבר ואין בידינו מחיה לדרך אלא האמינו והלכו אחרי משה, אמר הקב"ה כדאית היא האמונה שהאמינו בי שאקרע להם את הים ועליהם מפורש בקבלה (ירמיה ב, ב) "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".
הנבואה שניבא הנביא ירמיה הייתה לפני שהגלה הקב"ה את בני ישראל לבבל, אמר להם הקב"ה: "בני, אל תדאגו, לא אשכח את החסדים שעשיתם עמדי במצרים, ולכן אחזיר אתכם בחזרה מהגלות".
לאחר מכת בכורות ציווה משה על כל ישראל להתאחד ולצאת מיד ממצרים, התחילו האנשים להתבונן ולשאול האחד את חבירו "לאן אנו הולכים? הרי לפנינו יש מדבר, אין שם לא מאפיות ולא מים לשתיה, איך נסתדר?"
ענה לו חבירו ואמר: "אל תדאג, יש לי פיתה אחת, אתן לך חצי ממנה, אפילו אם אצטרך למות אתחלק איתך. יש לי גם בקבוק שתייה, אתן לי חצי מכמות המים שלי, אתה אחי ונשמתי, אין לך מה לדאוג"
דבר זה חיזק את ישראל לצאת ממצרים בזריזות כיון שכל אחד אמר בליבו "אם יש לי כאלה אחים טובים מעמי שמוכנים להקריב את חייהם למעני, אני לא אשאר פה במצרים אלא אלך איתם באש ובמים!", זה מה שהוציא את ישראל ממצרים "חֶסֶד נְעוּרַיִךְ, אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר", כל אחד נתן והעניק לחבירו וזה איחד חיזק וחיסן את העם לצאת כולם באחדות שלימה ממצרים ולהפוך להיות לעם החסד הגדול בעולם שזהו כל תכלית הבריאה וכמו שנאמר (תהילים פט, ג) כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה שָׁמַיִם תָּכִן אֱמוּנָתְךָ בָהֶם.
גם בזמן חורבן בית המקדש כשהייתה ירושלים נתונה במצור ובמצוק והרעב היה גדול, בני ישראל עשו חסד האחד עם השני, וכפי שמתואר במגילת איכה (ד, ב), יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ בְּשֶׁבֶר בַּת עַמִּי.
שואלים המפרשים, כיצד אפשר לקרוא על נשים שמבשלות את בניהם ואוכלות אותם שהם רחמניות, הלא אכזריות הן, אילו היו באמת רחמניות הן היו מוכנות למסור נפש ולמות בעבור בניהם ולא להורגם ולאכול את בשרם, וא"כ כיצד נאמר "יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן", לכאורה היה צריך לומר יְדֵי נָשִׁים אכזריות בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן.
אלא מבארים רבותינו במדרש (איכה רבה ד, יג) שפסוק זה נאמר על אשה מנשות ירושלים בזמן המצור שהייתה יוצאת ללקט בכל יום זירעונים כדי להאכיל את בניה. יום אחד היא לא מצאה זירעונים ולא היה לה במה להאכיל את בניה וכן גם ביום המחרת לא מצאה, היה זה כבר היום השלישי שבנה הקטן לא אכל, ניגש אליה בבכי ואמר "אמא, אם לא תתני לי לאכול אתמוטט, איני מסוגל לסבול יותר".
ענתה לו אמו בעוד שעיניה דומעות: "אל תדאג בני, תלך היום לתלמוד תורה וכשתחזור תקבל פיתה חמה, אני אלך לחפש ואטרח למצוא לך זירעוני מאכל, אל תדאג בני".
שמע הילד בקול אמו והלך לתלמוד תורה, ובינתיים ליקטה האמא בקושי גדול זירעוני חיטה ושעורה עד שהצליחה לאסוף חופן אחת, טחנה אותם ואפתה מהם פיתה קטנה עבור בנה הקטן.
והנה באותו היום נפטר בנה של השכינה, ולאחר הלוויה ישנה מצווה של סעודת הבראה, שמברים ומנחמים את האבלים, וסעודה זו צריכה להיות דווקא ממאכלים של אחרים (כמבואר בשו"ע יו"ד סימן שע"ח ס"א), שאלו את השכנה אם יש לה דבר מאכל להברות את המשפחה.
"כן" ענתה בשמחה והביאה בזריזות את הפיתה שהכינה בעבור בנה, ואמרה בליבה: "מצווה הבא לידך אל תחמיצנה (מכילתא בא פרשה ט סימן ס"ג), הקב"ה גדול, יבוא יום ויגאל אותנו, אין לנו מה לדאוג".
לאחר מכן הגיע הבן מהתלמוד תורה ושאל "אמא האם יש משהו לאכול? אני חלש.."
"בני יקירי, תאמין לי", אמרה האם, "כל הבוקר אספתי זירעונים טחנתי אותם ואפיתי מהם פיתה קטנה, אך השכינה מסכנה נפטר בנה והיה צריך ליתן לה סעודת הבראה".
שמע זאת הבן ומרוב הצער והמחשבה שימשיך להיות רעב נפל על הארץ ומת.
זהו שאמר הנביא "יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן, הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ", אותה אשה בישלה והרגה את בנה בזה שנתנה את האוכל שהכינה בעבורו כדי להברות את שכנתה, הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ- היו נותנות את האוכל שלהם לסעודות הבראה.
בזכות הרחמנות החסד והרחמים שהייתה לישראל נגאלנו ממצרים, ובזכות כך נגאל גם בגאולה העתידה הממשמשת ובאה, ביאת גואל הצדק תבוא בזכות החסד והרחמים, העידוד התמיכה והעזרה שיעשו בני ישראל האחד עם השני, בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי (ישעיה נד, יד).
ה' יתברך יעזרנו ויחזקנו שנזכה להגביר חסדים בעולם ולהרבות את האהבה ואחווה שלום ורעות, שזהו כל תכלית הבריאה, כִּי אָמַרְתִּי עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה (תהילים פט, ג) ובזכות זה נזכה בקרוב בקרוב להתגלות משיח צדקנו ובניין בית המקדש, אמן.
