לבישת טלית שלא למצוה
הלובש טלית בדרך אקראי, כגון שרוצה לעלות לתורה, או כהן שעולה לברכת כהנים, או סנדק וכיוצא, אם מתכוון לקיים מצות ציצית, יברך עליה. ואם לא מתכוון אלא לכבוד בלבד, לא יברך עליה. (ה"ב א אוצרות יוסף קמ)
טלית שאולה
השואל מחברו בגד שיש בו ארבע כנפות ואין בו ציציות, הרי הוא פטור מלהטיל בו ציציות עד שלושים יום, שנאמר (דברים כב יב): "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ", כסותך שלך דוקא ולא של אחרים. אולם לאחר שלושים יום, חייב להטיל בה ציציות, שמא יחשדו בו שלובש בגד שלו בלי ציצית. (סימן יד ס"ג. ב רסג)
השואל טלית מצויצת [דהיינו טלית עם ציציות] מחברו כדי להתפלל בה, מברך עליה, שאנו אומרים מן הסתם נתנה לו במתנה על מנת להחזיר, כדי שיוכל לברך עליה ללא חשש. וטוב שיבקש ממנו בפירוש שיקנה לו במתנה על מנת להחזיר. אולם אם שאלה בדרך אקראי לעלות לתורה וכיוצא, לא יברך עליה, אלא אם נתנה לו בפירוש במתנה על מנת להחזיר, וגם מכוון ללובשה לשם מצוה. (ב רסט. ה"ב א שיט) ומעשה עם מרן הראשון לציון שליט"א שישב סנדק, ואבי הבן לא ידע שמרן אינו לובש טלית בסנדקאות, והביא למרן טלית, וכדי שלא לסרב לאבי הבן, לקח מרן את הטלית ולבשה בלי לברך ובלי להתעטף.
טלית של בית הכנסת
טלית של בית הכנסת, גם אם לובשה בדרך אקראי, אם מתכוון למצוה מברך עליה. ואין זה דומה לטלית שאולה שצריך שיתנה לו בפירוש במתנה על מנת להחזיר, מאחר והטלית שייכת לכל הקהל, והרי היא כטלית של שותפים שמברכים עליה. ועוד, משום שעל דעת כן תרמו את הטלית, שכל מי שילבשה למצוה, תהיה כשלו על מנת שיחזיר ולא כשאולה. (ב רעב. ה"ב א שיט)
קודם שילבש את הטלית, יפריד את הציציות, ויבדקם שלא נקרעו ונפסלו. (ב רעב)
טלית של חברו
הבא להתפלל בבית הכנסת ואין לו טלית, וישנה טלית של אדם אחר שאינו נמצא עתה, ואין אפשרות להשיגו ולבקש את רשותו, מותר להשתמש בטלית, כיון שנוח לו לאדם שיעשו מצוה בחפציו. ובלבד שישמור עליה היטב, ויחזירה למקומה כפי שהיתה. ואם מצאה מקופלת, חייב לחזור ולקפלה. ואם לא קיפלה, הרי הוא גזלן וכאילו לא קיים את המצוה, וברכתו לבטלה. (סימן יד ס"ד. ב רפ)
בזמנינו שרבים מקפידים שאדם אחר לא ילבש את הטלית שלהם, ירא שמים ימנע מלהשתמש בטלית שלא מדעת חבירו. (ב רעג. ה"ב א שכ)
טלית פסולה
אם נפסלה הטלית, כגון שנקרעו הציציות, אסור ללובשה. ואם טעה ולבשה, יפשטנה מיד, מאחר ועובר על מצות עשה שאמרה תורה לתת ציציות בבגד של ארבע כנפות, והוא אינו נותן ציציות כהלכה. (ה"ב א רפט, ש)
המהלך בדרך ועליו טלית גדול, ופתאום הבחין שטליתו פסולה או שנתקלו ציציותיו בקוצים ונפסלו, חייב להסיר את הטלית מעליו מיד. אולם אם יש לו גנאי גדול בהסרת הטלית ברחוב, וכגון בטלית קטן שלובש תחת בגדיו ומתבייש להסירה ברחוב, רשאי לפנות למקום צדדי שאין שם אנשים, ויסירנה שם. (ה"ב א ש)
המהלך בדרך ורואה את חברו לובש טלית פסולה, באופן שאם יפשטנה עתה יתבייש בזה, הנכון שלא יודיענו מיד אלא יקראהו למקום צדדי, ושם יודיענו שטליתו נפסלה. (ה"ב א שא)
שבת – טלית פסולה, אסור ללובשה בשבת במקום שאין עירוב. (סימן יג ס"א)
המהלך בדרך בשבת, ולפתע ראה שטליתו [בין גדול בין קטן] פסולה, האם צריך להסיר את הטלית מעליו מיד או לא? כאן תלוי הדבר:
* אם הוא נמצא במקום שיש עירוב, אינו צריך להסיר את הטלית מעליו אלא כשיבוא לביתו. ואף על פי שבינתיים לבוש הוא בבגד של ארבע כנפות בלי ציצית, ולעיל אמרנו שצריך להסירה מיד במקום צדדי? מכל מקום מאחר ולא ציותה התורה בלשון: לא תלבש בגד שיש לו ארבע כנפות בלא ציצית, אלא רק ציותה להטיל ציציות בבגד של ארבע כנפות, וכיון שעתה הוא יום שבת ואינו יכול להטיל בו ציצית, אינו עובר בעשה. (ר"י בבית יוסף סוף סימן יג)
* אם הוא נמצא במקום שאין עירוב: אם זה רשות הרבים [שאיסור טלטול חפצים שם הוא מהתורה], צריך לפשוט את הטלית מעליו מיד. אבל אם אין רבים הולכים שם [שאיסור הטלטול הוא מדברי חכמים], אינו צריך להסיר הטלית מעליו עד שיגיע לביתו, מפני כבוד הבריות. ומאחר ולדעת רבים מהפוסקים לא מצוי שתהיה רשות הרבים ממש שאסור מהתורה לטלטל שם, כיון שאין רחוב ששישים ריבוא [600,000] בני אדם עוברים בו רגלי בכל יום, לכן בכל אופן יש להקל שלא להסיר את הטלית עד שיגיע לביתו. (יג ס"ג. ה"ב א רצד, רצה, רצו)
הבא לבית הכנסת ביום שבת ורואה שטליתו פסולה, ומתבייש לשבת בקהל בלי טלית, אינו רשאי ללבוש את הטלית הפסולה. כן דעת מרן הבית יוסף (ס"ס יג) שלא התירו בכבוד הבריות כזה, שאין דומה אדם היושב בפני הקהל בלא טלית, לאדם שהוצרך לפשוט טליתו ברחוב, ששם ברחוב הבושה גדולה יותר. (ה"ב א רצז)
ואמנם לבני אשכנז, רשאי ללבוש את הטלית הפסולה, ופשוט שלא יברך עליה. ואם הוא לבוש בטלית קטן שראוי לברך עליו [ופשט אותו בלילה, כנ"ל שלא מברכים על טלית קטן אם ישן עמו בלילה], יברך כאילו על הטלית הגדול ויכוון על הקטן. ומכל מקום ביום חול אין להתיר לשבת כך בטלית פסולה, מאחר וישנה אפשרות להטיל בה ציציות, ואם אינו מטיל בה, הריהו מבטל מצות עשה. (דרכי משה ובהגה סימן יג ס"ג. ה"ב א רצז)
"אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'" (משלי כא ל)
סיפר הגאון הגדול רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל מעשה מדהים על זמן בחרותו של מרן הראשון לציון שליט"א הממחיש את יראת ה' הטהורה היוקדת בקרבו, וכה סיפר: כמה בחורים קלי דעת שידעו על ישרותו ויראתו התמימה של רבנו, פנו אליו בלכתו ברחוב עת שהוא ממהר לבית המדרש כהרגלו ואמרו לו בפנים רציניות, שהם מבינים בבגדים והם רואים שיש בחליפתו שעטנז. רבנו נחרד למשמע אוזניו, ומיד פשט את החליפה בעוד שהוא הולך לפינה בצידי הרחוב כדי לפשוט גם את מכנסיו. הלוא כל רגע זהו איסור תורה! משראו אותם בחורים ליצנים שרבנו לקח את דבריהם ברצינות, הבינו מה שהולך לקרות עוד רגע, ואמרו לו שהכל היה בצחוק. רבנו לא קיבל דבריהם מיד עד ששכנעוהו ושידלוהו בדברים שהכל היה בבדיחותא בעלמא. ("מלך ביופיו" עמוד 68)
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
מתוך הספר סדר היום בהלכה ובאגדה