שגיאה במסד הנתונים של וורדפרס: [You have an error in your SQL syntax; check the manual that corresponds to your MariaDB server version for the right syntax to use near '%1$s WHERE `meta_key` = 'po_content' AND `meta_value` = '%2$s'' at line 1]
SELECT `post_id` FROM %1$s WHERE `meta_key` = 'po_content' AND `meta_value` = '%2$s' ;

נסיון העבר מול תקוות העתיד

נסיון העבר מול תקוות העתיד

מה צריך להנחות אותנו בחינוך: העבר של הילד או העתיד שלו?

סיפור אמיתי שממחיש מה באמת חשוב!

הבשורה נחתה עלי ביום שחור אחד לפני כחצי שנה.

הבן שלי נזרק מהישיבה.

אינני יכול לספר פרטים, מהסיבה הפשוטה שהדחקתי אותם, ואני כבר לא זוכר. לא רוצה לזכור…אני רק  יכול לברך את כל מי שקורא עכשיו את הדברים  שלי, שלא יתנסה משמים בסיפור כזה.

אין דבר כואב יותר מאשר כשמשהו משתבש עם הילדים!

איני יכול להתחיל ולתאר מה עבר עלינו בתקופה הזו!

רק אחרי שנזרק מהישיבה נודע לנו עד כמה לא היינו מודעים למה שעובר על הבן היקר שלנו. התברר לנו שחברים רעים סחפו אותו למחוזות לא טובים, וכאשר גילינו זאת היה כבר קצת מאוחר מדי, והישיבה לא הייתה מוכנה בשום אופן לקבל אותו בחזרה.

במשך כמעט חצי שנה הבן שלנו היה בלי ישיבה. חצי שנה!! בכל התקופה הזו לא הייתי רגוע ולו לשניה אחת. השתדלתי בכל כוחי למלא את זמנו בסדר יום מסודר ככל האפשר. הצמדתי לו חברותות ואברכים שלמדו איתו ושוחחו איתו, ואפילו יצאו איתו לטיולים, ובמקביל פצחתי במסע השתדלויות להכניס אותו לישיבה.

עם הישיבה הקודמת לא היה כלל על מה לדבר. המאמצים שלי התמקדו בהכנסתו לישיבה חדשה. לא אלאה אתכם בכל תלאותיי, אך זאת אומר, כי עברתי ייסורי נפש רבים. היטלטלתי מישיבה אחת לשניה, ובכולן לא היו אפילו מוכנים לשמוע אותי.

הסיפור לא נראה טוב לאף אחד, וכל דבריי על כך שהבחור מתייצב והולך והוא מלא רצון עז להשתפר ולהתקדם ולהתעלות, נפלו על אוזניים ערלות.

כאשר הגיע חודש תמוז כבר הייתי ממש במצוקה נוראה. עוד כמה שבועות ייפתח ‘זמן’ חדש בהיכלי הישיבות, ואנה אני בא עם בני יקירי??

הוא כבר הבין את טעותו, ורצה, כל כך רצה, לשוב לתלם. אבל היה ברור שאם לא תהיה לו מסגרת טובה, אין סיכוי שיחזור.

“ותשובה ותפילה וצדקה” שיננה לי אמא שלי היקרה בטלפון.

“שום דבר בעולם הזה לא מתנהל כפי שעיני הבשר שלנו רואות. כל מה שאתה רואה זה רק מלמעלה התנהלות ניסית של הקדוש ברוך הוא שברצונו מגביה שפלים וברצונו משפיל גאים.

אתה תראה: קח על עצמך כמה ימים של תפילה וצדקה . ותראה נפלאות”.

החלטתי לשמוע בקולה – אשתי ואני הפקדנו את הבת הגדולה על הבית, ונסענו לצפון לשלשה ימים של תפילה והשתטחות על קברי צדיקים.

הדמעות שאשתי שפכה שם יכלו למלא את הכינרת.

היו אלו יומיים מדהימים בהם נתנו צדקה רבה, שמרנו על הלשון והתפללנו והתפלנו.

חזרנו הביתה בתחושה טובה.

למחרתי ניגשתי עם בני לאחת מהישיבות, שמלכתחילה לא ראיתי סיכויים רבים שיקבלו אותו שם, בהיותה נחשבת לישיבה עם שם טוב, אך החלטתי לעשות את ההשתדלות מצדי.

ראש הישיבה שליט”א שבחן את בני הינו אישיות משכמו ומעלה, בעל עין טובה במיוחד, והוא הבחין מהר מאוד במה שעומד מאחורי הבחור שניצב מולו למבחן. הוא פחות שמע את ההיסטוריה שלו, ויותר התמקד במה שעמד לפניו.

בתום המבחן הודיע לו שהתשובה תתקבל בימים הקרובים. עוד באותו יום אחה”צ התקשר הממונה מטעם הישיבה, והודיע לו על קבלתו לישיבה.

ברגע הראשון הייתי בטוח במאת האחוזים שלא שמעתי טוב.

גמגמתי קשות, מה שאינו מוכר אצלי כלל וכלל… ושאלתי שוב מה הוא אמר.

הלה חזר ואמר לי במילים פשוטות: אתה אביו של פלוני אלמוני? יופי. אז הוא התקבל לישיבה.

מרוב הלם ותדהמה לא הגבתי כלום. רק ניתקתי את הטלפון ומיהרתי להתקשר לרעייתי לבשר לה את הבשורה השמחה ביותר שקיבלנו בשנים האחרונות.

עמדנו שנינו, כל אחד בצדו האחר של קו הטלפון, ובכינו מאושר ושמחה.

אותו ראש ישיבה, בחן את הילד בעיניים של מה יצא ממנו בעתיד, ולא מה היה בו בעבר. לאותו ראש ישיבה הייתה תקווה לעתידו של הילד ולא צער מעברו!

נקודה למחשבה…