מה עושים כשילדכם האהוב אומר ומבטא כל הזמן העדפה להורה אחד?
כבדהו והגבילהו (כבוד עם גבולות)
כמו בנושאים רבים אחרים, תגובה נכונה לביטויי ההעדפה של ילדכם, נמצאת אי-שם בטווח שבין מתן כבוד לצרכיו ולרצונותיו של הילד לבין הצורך להציב להם גבול. כאשר ילדכם מבטא העדפה כלפי אחד מכם, אפשר בהחלט לכבד את בקשותיו, כל עוד הן סבירות בעיניכם. למשל: אם הילד מבקש לשבת ליד אבא בשולחן האוכל, אין כל מניעה לאפשר לו לעשות זאת. לעומת זאת, אם קמתָ באמצע הלילה להרים לה את המוצץ שנפל, אבל היא דורשת בתוקף שאמא תקום – אפשר בהחלט להציב גבול ולומר לה: “אמא ישֵנה עכשיו. קחי את המוצץ מאבא!”.
אגב, הגבול אמור להתייחס להתנהגותו של ילדכם ולא לרגש עצמו שהתעורר בו.
כך, למשל יש בהחלט מקום לומר לילדכם: “לאמא לא מרביצים!”, אולם אין טעם לשלול את רגשותיו ולומר לו: “אתה צריך לאהוב את אמא ואת אבא בדיוק אותו דבר. האם אפשר כלל לאהוב שני אנשים שונים “בדיוק אותו דבר?”.
“העדפת הילד את אחד ההורים עלולה להפוך לבעייתית כאשר היא נופלת על קרקע של מאבקי כח או של קונפליקטים מתמשכים הקיימים מלכתחילה בין ההורים”. אומרת רחל מחום – עובדת סוציאלית ומומחית לחקירת ילדים. “כאשר הילד מעדיף הורה מסוים וההורה הזה חש כי זה “ניצחונו” על פני ההורה האחר – העדפת הילד מקבלת מעין תוקף וכח המעודדים אותו להמשיך ולנהוג במניפולטיביות ביחס להוריו, ובכך להעמיק עוד יותר את מאבקי הכוח המתקיימים ביניהם. כדי למנוע זאת, לעולם אל תשתמשו בהעדפת ילדכם כנשק נגד בן זוגכם (“אתה רואה? בגלל שאתה לא נמצא מספיק בבית, הוא לא אוהב אותך!”). במקום זאת, כאשר ילדכם מבטא העדפה כלשהי ביחס לאחד מכם, השתדלו להתייחס לכך בשוויון נפש ולהציג מולו חזית אחידה, המבטאת כבוד וההערכה זה כלפי זה.
ככלל, אפשרו לילדכם להעדיף את מי שהוא רוצה” ממשיכה נחום. “ילדים מעדיפים הורה אחד על פני האחר מכיוון שבמקרים רבים, העדפה זו משרתת בדרך כלשהי את צורכיהם ההתפתחותיים. בכלל, העובדה שלילד יש זוג הורים – תורמת לאיזונים רבים בנפשו: היא מאפשרת לו גמישות, תורמת להתפתחותו הרגשית, ומקנה לו ביטחון רב. לכן במקום להיכנס לתחרות סמויה ביניכם מיהו ההורה המועדף על ילדכם, אַפשרו לו ליהנות מקשריו עם שניכם, בידיעה שיהיו תקופות שבהן הוא יעדיף את אבא בהקשרים מסוימים, ויהיו תקופות שבהן הוא ירצה דווקא את אמא. כאשר אתם מאפשרים לילד ‘חופש בחירה’ כזה – אתם תורמים ליצירת איזונים אלה בנפשו ותומכים בהתפתחות אישיותו וביטחונו העצמי. כאשר ילדכם מרגיש כי אינכם ‘מתמוטטים’ לנוכח העדפותיו המִשתנות, הוא יכול להרשות לעצמו את החופש לשנות שוב ושוב את העדפותיו, וליהנות מיחסיו הייחודיים עם כל אחד משניכם.
ילדים מעדיפים הורה אחד על פני האחר מכיוון שבמקרים רבים, העדפה זו משרתת בדרך כלשהי את צורכיהם ההתפתחותיים. בכלל, העובדה שלילד יש זוג הורים – תורמת לאיזונים רבים בנפשו: היא מאפשרת לו גמישות, תורמת להתפתחותו הרגשית, ומקנה לו ביטחון רב. לכן במקום להיכנס לתחרות סמויה ביניכם מיהו ההורה המועדף על ילדכם, אַפשרו לו ליהנות מקשריו עם שניכם, בידיעה שיהיו תקופות שבהן הוא יעדיף את אבא בהקשרים מסוימים, ויהיו תקופות שבהן הוא ירצה דווקא את אמא
“כמו בכל סיטואציה הקשורה לילדים” אומרת כהן, “החשוב ביותר הוא בדיקה עצמית. אנחנו למדים וגדלים יחד עם ילדנו. אנחנו אמורים לתת דוגמא אישית שהיא החשובה ביותר בכל מערכת גידול הילדים. הבה נבדוק את עצמנו גם פה. העדפת הורה היא כאמור, תהליך טבעי לחלוטין המתרחש מדי פעם בכל משפחה, ולרוב אינו בעייתי כלל. עם זאת, אם אתם חשים שילדכם מתרחק מכם בצורה קיצונית ובאופן עקבי ומתמשך, כדאי לנסות לבדוק ביניכם לבין עצמכם ויחד עם בן זוגכם, מה עשויים להיות הגורמים שיצרו מצב זה: האם אתה נמצא איתו מספיק זמן? האם כל אחד מכם עושה עם הילד פעולות נעימות ומהנות מפעם לפעם? האם את מקבלת אותה כמות שהיא או שאת מרבה לבקר אותה? האם אחד מכם הוא תמיד ‘הקשוח’ והאחר תמיד ‘הוותרן’? האם אתם מאפשרים זה לזה להיות משמעותיים עבור ילדכם, או שאחד מכם ‘תופס את כל המקום’ ולא מותיר לאחר מרחב מספיק כדי לבסס את סמכותו ההורית? האם חלוקת התפקידים ביניכם אינה נוקשה יתר על המידה, כך שאחד מכם מבצע לבדו את רוב התפקידים ההוריים ואילו האחר מושקע כולו בתחומי חיים אחרים?”.”מה שחשוב מאד הוא, לא לקבע העדפות באופן שגור וטבעי.” אומרת בריח, “העדפותיו של ילד את אחד ההורים משתנות חדשות לבקרים. היום הוא מעדיף את אמא, מחר הוא יעדיף את אבא. יש דברים שהוא רוצה לעשות רק עם אמא, ופעולות אחרות מתאים לו לעשות דווקא עם אבא. עם זאת, הורים עשויים לנקוט – מבלי משים, צעדים שעלולים לקבע את ההעדפות האלה לאורך זמן. הדבר קורה במיוחד כאשר ההורים נוטים ‘לסווג’ את ילדיהם ולומר למשל: “הגדולה היא הילדה של אבא, והקטן הילד של אמא”. אולם כדאי לקחת בחשבון שביטויים אלה לא רק משקפים מציאות, אלא במידה מסוימת גם מקַבּעים אותה ומשפיעים על הילדים ועל המשפחה בעתיד. כאשר ילד מסוים הוא “ילד של אבא” והאחר הופך ל’ילד של אמא’, שניהם מפסידים את הגמישות הנפלאה שיצר הטבע בכך שכל ילד וילד הוא גם “של אבא” וגם ‘של אמא'”.
אם אתם חשים שמצב ההעדפות ההוריות במשפחתכם קיצוני ואינכם מצליחים למצוא בעצמכם את הדרכים לווסת את העדפותיו של ילדכם, או שאולי נגרם בשל כך סבל – לאחד ההורים או לילד עצמו, ואז כדאי מאוד שתפנו לייעוץ מקצועי כדי להתמודד עם סוגיה זו בצורה יעילה יותר.
במקביל, אל תיכנסו לתחרות הדדית על אהבת ילדיכם. כאשר אתם משדרים לילדיכם שללא קשר לתחושות שלהם כלפיכם, אתם ממשיכים לאהוב אותם כל הזמן והכי הרבה בעולם – כולם יוצאים נשכרים מכך – ההורים והילדים.
