המצרים הצרים על הנפש

המצרים הצרים על הנפש

כמו אז, גם היום, אנחנו עמוק בתוך מצריים, מצפות לישועה. ועיקר הגלות – אומרים הצדיקים – עיקר הגלות ועיקר הכאב, הם בנפש. הנפש שלנו משוקעת במצריים. צר לה ומר לה. מי יוציא אותה לחירות? אפשר לצאת לחירות? אפשר להגיע לחירות פנימית, עמוקה ואמתית?

יש לנו אחריות

יש לנו אחריות וקשר עמוק לכל דבר שקורה בחיים שלנו. החיים שלנו הם הסיפור שלנו. כל דבר שמעורר בי קושי או התמודדות הוא חלק מסיפור החיים שלי. ועל סיפור החיים שלי יש לי אחריות. יש לי קשר אליו. הוא משקף לי משהו מתוכי. הוא מראה לי את התפיסות הפנימיות שלי. הוא לוקח את הפחדים שאני לא רוצה להודות בקיומם, מקרין לי אותם מבחוץ, ונובח עליי משם. הוא מפגיש אותי שוב ושוב עם חלקים בתוכי שהלכו לאיבוד וממתין שאמצא אותם.

סיפרה לי מישהי שבעלה מסייע לזוגות פרודים שהחליטו להתגרש, להגיע להסכם ולחתוך במינימום כאב ובלגן.  “לפני תקופה התחלנו לשמוע נוסח שחוזר על עצמו: “אני לא יודע, הכול היה בסדר, ואז היא הלכה לאיזה יועצת אחת,” וכאן נקבו בשמה של יועצת מסוימת, לצורך העניין נקרא לה ציפה, “והיא המרידה אותה והסיתה אותה ואמרה לה שהכול לא בסדר ושבעלה מאוד אלים ומאוד כוחני.. היא הלכה לציפה וחזרה שהיא רוצה להתגרש.”

הם שמעו את השם הזה כמה פעמים, וניסו לברר מי האישה הזאת ואיך היא מתנהלת, כדי לנסות לעצור את הנזקים שהיא איכשהו קשורה אליהם. ואני, ששמעתי את הסיפור מכלי שני, מצאתי את עצמי מנהלת מין דו שיח לא אמיתי עם הגברת הזאת, שמסתכלת על המציאות ואומרת עליה אמירות.

יש אמת ויש אמת לאמיתה

בהחלט מאוד שכיח שבתוך מערכת יחסים זוגית יש אחד שתופס את רוב המרחב. זה התחיל ברגע שהם נפגשו: הוא התיישב נוח, תפס כורסה, שם רגליים קדימה, את הקפה שלו לכאן, בבקשה, וגם את הסיגריה (איכס), שהילדים ישתקו ושאף אחד לא יפריע לו להתרכז. מאז הוא יושב שם במלוא הכובד והנוכחות, ולשני במערכת נשאר בשוליים קצת מקום לעמוד על רגל אחת ולנשום שטחי, כדי לא לקחת הרבה חמצן. יש לא מעט מערכות כאלה. אנשים שלא עושים עבודת מידות והם רגילים שהעולם הוא שלהם ורצון בבית – יש אחד. כי מה זה משנה? אחד הרי צריך להחליט, אז זה יהיה אני.. אני מחליט, והיא עושה מה שאני אומר. זה מקובל, כן? מקובל על דעתי בכל אופן.

יש הרבה זוגות שעוד לא התחילו לעשות עבודת בירור ותיקון המידות, וכל אחד מתנהל עם הסיפור שלו. זה סוחב אבא אלים כזה וזאת סוחבת אימא שתלטנית כזאת. כל אחד מביא את כל הדורות אתו הביתה. וברור שמבחינה חיצונית, אם ציפה באה לדבר עם אישה במערכת כזאת ושואלת אותה: “אז באמת, מי קובע בבית אצלכם כל מיני דברים?”

האישה עונה לה: “הוא”.

“ודברים שקשורים אלייך?”

“הוא”.

“ודברים שקשורים לילדים?”

“הוא”.

“ולאן הולכים בשבת?”

“הוא”.

“ואם את לא רוצה?”

“אבל הוא רוצה”.

“הבנתי. תגידי, את קולטת שמשהו בחיים שלך לא בסדר?”

“לא, עד היום לא חשבתי על זה. מה זאת אומרת, זה לא בסדר אם הכול הוא?”

“נו, תגידי את, זה בסדר שהכול הוא? ומה אתך? את אוהבת ללכת לאימא שלו?”

“איכס. אני שונאת.”

“אז למה את הולכת לשם?”

“כי הוא רוצה”.

“אז מה העניינים אתך? זה נשמע לך תקין?”

חוזרת אותה אישה הביתה ושואלת את עצמה באמת מה העניינים, והעניינים מתחילים לנוע ולזוע.

השכבה החיצונית של החיים

ברור שאין הכוונה שמישהי אמורה לעבור גלגול חיים של עד מאה ועשרים, לעלות לשמיים לבכות להשם בכי תמרורים למה כל החיים היא הלכה למקום שהיא שונאת כי הוא אמר.

ברור שהקב”ה מצפה שנגדל, שנשתנה, שנברר את החיים שלנו, שלא נסגוד לטעויות הישנות, שלא נשרת אותן כל החיים ונסחוב אותן עד בית אבות.

מצד שני, גישה שטחית של גברת ציפה שמסתכלת על המציאות ואומרת: “תראי, המציאות הזאת לא בסדר! את לא רואה שזה לא בסדר? הוא לא בסדר שהוא כזה רודן! הוא לא בסדר שהוא ככה מדכא אותך! תעמדי על שלך! תיקחי את הזכויות שלך ותגידי לו – ‘תקשיב אדוני, עד היום זה היה ככה, אבל מהיום או אני או אתה או בית הדין או שלשתם’..”

הוא אומר: “בית הדין” ונגמר.

אבל הדיבור הזה הוא מאוד חיצוני. אם לא מתבוננים לעומק מה החלק של כל אחד כאן בתוך המערכת, ותמיד לכל אחד יש את החלק שלו, השפיטה החיצונית הזאת הורסת במקום לבנות. היא מפרקת בתים במקום לתקן אותם, כי גם אם הבעל רודני באמת, יש כאן עוד שיכבה.

והשכבה הפנימית יותר נקראת ‘אמת לאמיתה’.

לקחת פנימה את המפה החיצונית

יש סיפור מאוד עמוק למה דווקא ‘היא’ קיבלה דווקא את ‘הוא’, מה הדרך שהם צריכים לעשות ביחד, ואיך כל הזמן היא מקרינה על בעלה את הסרט הפנימי שלה. זה סוד מאוד גדול, שהקב”ה ברא אותנו באופן כזה שהמציאות היא כמו בד, כשהמקרן תמיד נמצא בתוכנו, והבעל הוא המסך הכי קלאסי… הבעל מגביר את הקולות הכי פנימיים שבתוכנו כדי שנשמע אותם, כי מבפנים אנחנו חירשות כבר מזמן.

אם תתחילי לעבוד פה ולהיכנס פנימה, לסיפור שמעבר למציאות, את פשוט לא תאמיני וגם בעלך לא יאמין וכל הציפות שבעולם יעמדו נדהמות. אם אנחנו לוקחות את המפה החיצונית ועושות על פי מה שהיא מראה לנו את העבודה מבפנים, מתרחשים שינויים מאוד עמוקים. אם את כאן עכשיו, עם הילד הזה, עם הבעל הזה, עם השוויגער הזאת, עם הבוס הזה; סימן שכאן, בפנים, יש סוד שמחכה לך. כנסי אליו מאוד מאוד פנימה. את לא יודעת מה תמצאי. זה פשוט לא ייאמן!

חוץ מזה אין עוד מה להגיד. כל החיים בעצמם, כל המסע שלנו, כל האור הכי עמוק, נמצא במקום הזה, אם רק נסכים להיכנס אליו.

עם כל סיטואציה, עם כל קושי, עם כל התמודדות, כל פעם מחדש, להסכים להיכנס לעומק הזה, ולמצוא בסיומו של כל מסע כואב את היציבות ואת ההגנה מחדש. בבת אחת הקולות הנובחים שוקעים ואינם, כי הם ממילא לא היו אף פעם; הם רק נבחו. פתאום את פשוט מגלה שם משהו כל כך עמוק שמזין אותך לעומק עומקים והעולם מקבל דרכך אור של אמת מאוד עמוקה.

עולם זקן וחיצוניות מתקלפת

בתקופה האחרונה אפשר לראות את זה כמעט בברור: החיצוניות של העולם נסדקת. כמו מישהו ממש זקן, שכבר מתקלף לגמרי. כמו משהו שעומד שנים בשמש ובגשם, והוא הולך ומתפרק. העולם שלנו כבר המון שנים בשמש ובגשם, והוא כבר מתקלף ומתפרק. השכבות החיצוניות מתפוררות, החיים החיצוניים לא מחזיקים מעמד עוד.

אנחנו לא מבינות איך זה יכול להיות. הם נשואים ארבעים שנה! הוא ראש ישיבה חשוב! היא מורה בסמינר! איך זה יכול להיות?!

מה זאת אומרת איך זה יכול להיות? החיצוניות כבר לא מחזיקה. היא בכלל לא משנה. כל נשמה שבאה לעולם צריכה לעבור מסע פנימי. יכול להיות שזה שהוא היה ראש ישיבה כזה חשוב, היה אחד הדברים שהכי הפריעו לו בחיים ללכת הלאה.

רבי נחמן מספר בסיפורי מעשיות על ה’בעל תפילה’ שהיה הולך ונכנס לאנשים כדי לדבר איתם, כדי לגעת בהם ולראות איך הלב שלהם מחזיר לו פעימה. ולאיזה אנשים הוא היה נכנס? אומר רבי נחמן: “מסתמא, היה נכנס לקטנים במעלה”.

זו אחת האמירות הכי מתוקות ומדהימות. מי שמרגישה שהיא דפוקה – פצצה. כי מסתמא שהוא ייכנס אליה קודם.

מי שמרגיש שהוא ממש על הסוס, יש בעיה להגיע אליו. הוא בדמיונות כאלה. ראש ישיבה חשוב הוא ממש מסכן. כל כך מהר הוא נכנס לפוזה הזאת. איך הוא יכול ללכת עכשיו לשמוע שיעור? הוא ראש ישיבה חשוב! האם הוא יכול ללכת עם אשתו לייעוץ, כי משהו מציק לה וכבר שנים שהיא לא שמחה? בדרך כלל הוא לא יכול.

זאת חתיכת ניסיון, להיות חשוב. רחמנות על מי שחשוב.

לכל אחת מאתנו יש את המקום החשוב הזה, ששם ממש קשה לה להתקדם, כי שם האמת לא מצליחה לגעת בה מרוב מסכים. ו”מסתמא” כמו שאומר רבי נחמן, שלמקום שבו את מסכימה להרגיש קטנה ופשוטה ולבקש עזרה, נכנסים לך בקלות. במציאות שלנו, מי שאומר: “אני צריך עזרה”, מקבל עזרה וזוכה לגאולה. בלי סוף נשים יכולות להעיד על זה – ברגע שהעזתי להגיד לא טוב לי, אני צריכה עזרה, הכל בחיים שלי התחיל להשתנות.

ולטובה, לא כמו אצל ציפה..

הקב”ה רוצה יהודיות בריאות בעולם. הקב”ה רוצה אנשים שמחזיקים את הסוד הזה. הקב”ה רוצה יותר ויותר דיבורים של גאולה. יש המון דיבורים של קושי, של התרסקות, של חיצוניות נמעכת ומתפצפצת. אז בתור משקל נגד בואו נלך אנחנו לעשות את העבודה באמת, כדי שהאור של הגדילה יתחיל לזרוח בעולם. כל כך צריך אותו.

נבקש מהשם יתברך שיפדה אותנו, שיטפל בנו, שייתן טיפול אמתי ועמוק לכל אחד מעם ישראל. שנזכה כולנו, כל אחת מאתנו, במקום שלה, להיכנס פנימה. לפגוש את השלמות, את החירות, את האהבה, את החזרה בתשובה, את האור העמוק של הגאולה.