אנחת רווחה אחר הפסח

אנחת רווחה אחר הפסח

חג הפסח הסתיים והחלל מתקשה להכיל את הדהודן של האנחות. חצי מהן אנחות רווחה והחצי השני אנחות צער ויגון.

האמנם תמה פסה ופגה תקופת החגים המשפחתית, האהובה, המשמחת? או שמא הידד, הסתיימה סוף סוף תעוקת החגים הארוכה, הבלתי נגמרת, המלאה בהתחייבויות קשות מנשוא?

מי, איפוא, שמח שנגמרים החגים ומי מצטער? הלובי הנשי יצא לבדוק את הדברים בשטח, והגיע לכמה וכמה אבחנות רחבות היקף.

(הערה: הכתבה לקחה בחשבון שייתכן שיש כאלו שיש בהם רגשות מעורבים, או קלושים, או שהם אפטיים לחלוטין למצב, ואיננה מדברת עליהם אלא על הרוב ההחלטי שחיכו שייגמר, או הצטערו על כל יום שחלף).

משפחות מאושרות

בהתחשב בכך שחגים הם תקופה רבת היצמדות משפחתית, הכוללת אינסוף פעילויות הקשורות בהכרח לשהיה צפופה של בני המשפחה,  קרובים ורחוקים, רובם של השמחים לשוב אל השגרה אינם, בפשטות, אנשי משפחה מאושרים.

אולי יש להם משפחה מסורתית למראית עין, אבל הם אינם נהנים ממנה: חילוקי דעות עם בני הזוג, ילדים חצופים, מריבות משפחתיות? היעלבויות קבועות באספות השבט.

כל אלו גורמים, אם להודות, לסיוט רגשי מסוים, הגורם לאנשים לצפות שתשוב ומי הגרה הברוכה שבה רוטינת היום יום מחפה על הקושי של הלהסתדר. וכמובן שאין זמן למפגשים התקהלותיים מהסוג הזה.

אימהות שאינן יודעות להתארגן

עצוב מאד. יש להודות בפשטות, שיש אימהות שקשה להן. למרבה התימהון, בדיקתנו מעלה שאין קשר בין מספר הילדים לבין הקושי. ייתכנו משפחות עם שלשה ילדים שגברת הבית סבורה שהיא בעונש, ולעומתה אם לתריסר המצליחה ללהטט למופת.

הדבר גם אינו תלוי ממון. אם כי היה ניתן לחשוב שמשפחה עם כסף, תצליח לקנות עזרה, מזון ושמרטפות לרוב. מסתבר שזה לא מספיק. משום שככל שזה נוגע לעקרות בית ארגון הוא שם המשחק. וכשאת אמא ורעיה, מארחת ולפעמים אם עובדת, אף אחד, אבל אף אחד לא יכול לארגן לך את החיים חוץ ממך.

חג, עם או בלי אירוח, הוא דבר המצריך היערכות שהיא מעבר ליום יומית הרגילה. ולכן אימהות שמתקשות בכך, וסיבותן עימן, יחכו בכליון עיניים לשגרה.

אנשים שאינם מיינסטרים

“לראות את אחיותי הנשואות באושר מטיילות עם הבעלים, מתכננות את האירוח הבא, גורם לי לצביטה בלב, פיזית, מודה א.מ. רווקה מבוגרת, “תוסיפי לזה את כל ההערות רבות הטאקט, האיחולים של הדודות, מבטי הרחמים.. כל זה גורם לי לצפות בקוצר רוח לתום הטקסים. תוסיפי לזה את הבוקה ומבולקה שיש בבית כאשר משפחות הנשואים מתארחות. עליי לתת את חדרי לבני הזוג, לשמור על הקטנים כשהם נחים בצהריים, לשמש בייביסיטר”….מטעמי חיסכון  מתגוררת א. בבית הוריה האהובים ואוהבים אמנם, אבל נטולי טירה מרובת חדרים (“אני רוצה להציע דירה לפחות, אם לא עלומים”).

הסעיף הזה, איפוא הוא נגזרת של הסעיף הראשון – רווקים, גרושים ונטולי משפחות “מסודרות” בדרך כלל מדווחים על סבל בתקופות החגים. ובואו נוסיף את המשפחות המאושרות למראית עיין. אנשים שאמנם נשואים אך אינם מסתדרים, שהשהיה הכפויה כלשהו, מעיקה עליהם במסתרים.

וורקוהוליים

אנשים שמכורים לעבודה – כל אחד מסיבותיו הוא (אם זוהי בריחה מחיי חברה, ואם התמכרות להצלחה ועוד), מתקשים מן הסתם לסבול תקופה ממושכת כל כך של חופשה וריחוק כפוי מן המשרד, חביב נפשם..

הכל עניין של כסף?

“אני אומרת לך אני לא עומדת יותר בהוצאות האלו”, שחה לנו ש.ק. אם לעשרה בגילאים שונים, עם צרכים שונים ותיאבון בריא ברוך השם. “הגדולים באים מהישיבות וכמויות המזון עצומות. הגדולות מבקשות כסף ליציאות עם חברות מכיוון ש”אתם יוצאים למקומות של תינוקים עם הקטנים” (אכן. פסו הימים שהייתי יכולה לקחת אותם לגן הוורדים ולספק אותם בקרטיב), ואני אנא אני באה? ההוצאות במדינה הזו הן משהו שקשה להתמודד איתו. ובחגים, זה לגמרי עניין של ניסים, וגמח”ים”.

הסעיף הזה והאחרון הינו אמביולנטי, המציין את האנשים שמתקשים בייחוד בחגים מבחינה כלכלית. הסעיף הזה הינו חצוי למדיי משום שהוא תלוי בגורמים רבים ושונים.

למשל אם ילדי המשפחה מסתפקים בשהיה בבית או יציאה לגינות או שהם עושים מוות להורים בבקשות לטיולי אקסטרים יקרים כמו השכנים. יש אנשים שמרויחים יפה ואולם ציפיות בני הבית בשחקים, או (ושוב נגזרת לסעיף 2) מתקשים בכילכול נכון של ההכנסות, ובחג הדברים משתבשים ויוצאים מכלל שליטה.